לינוי בר-גפן "נאום הנדיבות" המלא: "הפסיקו לפחד מהאלימות שלהם!"

את הפגנת מטה המאבק הדמוקרטי בהרצליה חתמה אשת התקשורת והאקטיביסטית לינוי בר-גפן. נאומה היה מחוספס, ישיר ובגובה העיניים, וכתגובה הקהל הריע בהסכמה. במיוחד עם המסר העיקרי, שאל לנו לפחד יותר מהאלימות שלהם, ולמרות שלעולם לא נפתח באלימות – הגיע הזמן שנתחיל להגן על עצמנו.

"אתמול בערב פורסמו ההקלטות מהפגישה של חטופות ששוחררו מהשבי לבין ראש הממשלה. הדלפה זו לא הייתה כי לכל הצדדים היה ברור שהפגישה מתועדת והתיעוד יפורסם, גם אם זה לא נאמר רשמית. כלומר ראש הממשלה ובעלה, שמנוסים תקשורתית, בררו את מילותיהם ואמרו את מה שנדמה להם שכדאי להם שיתפרסם שיאמרו."

"לזוג נתניהו היה חשוב שתשמעו מהם שצה"ל אשם בלעדי ושהם מפגינים פטרונות כלפי נשים ששרדו גיהינום. לא באתי לכאן הערב כדי להוסיף עוד סעיפים לכתב האישום הציבורי הארוך ביותר שהיה בישראל נגד ראש ממשלה. כולנו מבינים ומבינות מצוין מה קורה פה. באתי לבקש מכם לא להיבהל מהמניפולציות, השקרים והאלימות שמופנית נגדנו.

גם בציטוטים אמש וגם בחודשים האחרונים מנסים לצייר אותנו כאויבי הממלכתיות, כמי שמעוניינים במלחמת אחים או אזרחים, תלוי על איזה ביביסט נפלתם, כמי שמחוללים אי סדר.

חברים וחברות, איפה אנחנו חושבים שאנחנו נמצאים? אנחנו כבר עכשיו במלחמת אחים, אנחנו פשוט הצד שלא נלחם. מה זה מרי אזרחי? מרי מתבצע כשיש מדינה למרוד בה – אבל בצפון ובדרום יודעים כבר חודשים שהממשלה הזו עשתה למדינה מה שעושה אוסטאופורוזיס לגוף – הוא מרוקן את העצם מהסידן ומשאיר אותה חלולה ושברירית כמו קליפה ריקה.

במה אנחנו מורדים? בקליפה הריקה שהשאירו מהמדינה? בשביל ממלכתיות נדרשת ממלכה – איפה היא? איזה סדר אנחנו מפרים – הסדר שבו עבריינים מורשעים מבצעים מעשים מגונים במערכת אכיפת החוק?

בואו נפסיק לחרטט על אחדות וכולנו אחים. הנרקוטיקה המילולית הזו איפשרה להם להמשיך לחלוב את משאבי המדינה ולתקוף אותנו בזמן שאנחנו במעגלי שיח. מאחורי הדרישה לאחדות עומדת דרישה לגלות נדיבות ואדיבות למי שרומס אותנו. אומר את המובן מאליו: נדיבות מגלים אחרי שמנצחים, לא דקה לפני.

הנדיבות של גנץ הביאה עלינו את המשך שלטון נתניהו. פעמיים האיש דאג לשמור את ביבי על כיסאו כשיכול היה לחבור לשאר חלקי האופוזיציה ולהוריד אותו כבר לפני 8 חודשים. כמה חטופים איבדנו מאז? כמה חבלי ארץ בערו מאז?

כמה נדיב נשיאנו הרצוג, האיש שעסוק בלהציע פשרות: יש מהפיכה משטרית? הוא מציע – אולי רק חצי מהפיכה? אולי שהשנה בשבעה באוקטובר משפחות החטופים וקורבנות הטבח בעוטף לא יעשו טקס לחוד והממשלה לא תעשה טקס לחוד אלא נעשה אצלי בלשכה ככה שהיהלומנית הממשלתית – קדימה בואו תעשו לה רעש – מירי רגב תוכל להוציא לשורדים רק עין אחת במקום שתיים?

כמה נדיבות, כמה תמימות, כמה התאבדות.

אני מזכירה לכם מה הם הבטיחו לנו שהם יעשו לנו – שרים עמדו על במות והבטיחו לשלוח אותנו למחנות לחינוך מחדש, הבטיחו להעיף אותנו מכל מוקד קבלת החלטות, לצפצף על נכים, נאנסות, קשישים. הם אומרים את זה בקולם והם לא מגזימים, אלה ההבטחות היחידות שהם מתעקשים לקיים. אתם חושבים שאם לא הייתם מוחים הם היו מתרצים?! איפה?!.

בואו נפסיק לנסות לשכנע בטיעונים סדורים בריונים לא להיות בריונים. בריונים לא נוטים להשתכנע מהסברים צדקנים אלא מאנשים שלא מפחדים מהם ומחזירים להם. בואו נפסיק לחרטט על אחדות וכולנו אחים. הנרקוטיקה המילולית הזו איפשרה להם להמשיך לחלוב את משאבי המדינה ולתקוף אותנו בזמן שאנחנו במעגלי שיח. אי אפשר לעשות עסקים טובים עם אנשים רעים.

בואו נפסיק להזדעזע ולקונן על אלו מאיתנו שכן מחזירים פייט, גם כשהוא לא מתורבת. על כל קללה שליברל נותן מגיעות עשר מהצד השני. על כל מכה שליברל הכניס למי שקרא לו נאצי יש מאה מכות שקיבלו משפחות של חטופים מביביסטים. האפולוגטיקה שלנו מאפשרת לטעון שיש סימטריה באלימות כשאין.

יקללו אתכם? תקללו בחזרה. יכו אתכם? תכו בחזרה. לא אנחנו פתחנו באלימות ולעולם לא נפתח בה, אבל הגיע הזמן שנפסיק להשתבלל מולה ולקפל את הדגל. תפסיקו לפחד מהם ותתחילו לפחד מהגרסה השותקת של עצמכם.

תסתכלו על האנשים סביבכם – זו הקבוצה שבסולידריות איתנו. היא כאן, היא בכל אחד מעשרות מוקדי ההפגנה הערב, היא אצל המפונים ומשפחות החטופים. כל עוד אנחנו הצד שמפסיד עלינו לגלות כלפיה נדיבות כי איש מהצד השני לא מגלה כלפיה נדיבות.

כבר שבועיים שחמ"ל המשימות של התנועה הקיבוצית מגייס מתנדבים/ות לפעולות שיקום בקיבוצי העוטף והצפון. הייתי בהן. יש שם המון אנשים טובים, מימין ומשמאל, חילונים ודתיים, נשים וגברים. לא יצא לי להיתקל שם ולו בביביסט אחד. אני יכולה להבטיח לכם, כמי שהידיים שלה רק לפני שבוע היו תקועות עמוק עמוק בניאגרה של גן הילדים בקיבוץ כרמיה, שזו חוויה תרפויטית שנותנת כוח להמשיך להילחם על הארץ שלנו. בואו תצטרפו אליה ונגלה קצת יותר נדיבות כלפי הקבוצה שלנו, כי היא נפלה וביכולתנו לעזור לה לקום ואז ללכת ואז לרוץ ואז לנצח. וכשננצח נהיה נדיבים כלפי כל היתר."