הסיפורים שמאחורי הגלויות: התערוכה של זאב אנגלמאיר נפתחה ברחבת העירייה בהרצליה

ברחבת בניין העירייה בהרצליה נפתחה אתמול, יום שני, 5 באוקטובר, התערוכה "הגלויה היומית | יומן מלחמה" של האמן זאב אנגלמאיר. התערוכה תוצג עד יום שני, 12 באוקטובר, ומבקרים שכבר סיירו בה מתארים מפגש מרגש עם הסיפורים והדמויות שליוו את ימי המלחמה.

באירוע השתתפו נציגי שנת השירות של תנועת "כנפיים של קרמבו", שעברו הדרכה על התערוכה בידי זאב אנגלמאיר. הם ליוו את המבקרים, הסבירו על העבודות וענו על שאלות הקהל.

אנגלמאיר, המוכר גם בדמות "שושקה", הוא אמן, מאייר ואקטיביסט חברתי. בפרויקט "הגלויה היומית" הוא הפך את התגובה האישית לשבר של 7 באוקטובר ליומן חזותי מתמשך. כעת מוצגות הגלויות במרחב הציבורי בעיר, ומאפשרות לתושבים לפגוש את היצירות גם מחוץ למסך.

יומן חזותי של זיכרון ותקווה

מה שהחל כתגובה של זאב אנגלמאיר להלם של 7 באוקטובר הפך ליומן חזותי המתעד את ימי המלחמה. הגלויות שפרסם מדי יום נתנו מקום לסיפורים אישיים, רבים מהם בעקבות פניות ממשפחות חטופים ומשפחות שכולות, שביקשו להנציח את יקיריהן דרך חייהם, אהבותיהם וזיכרונותיהם.

רבים מהדימויים נוצרו לבקשתן הישירה של משפחות החטופים, השכול והנופלים, שביקשו להנציח את היקירים שלהם לא כסטטיסטיקה, אלא דרך הסיפור האנושי, האור, האהבות והזיכרונות שהותירו אחריהם.

המיצב "יומן מלחמה", המוצג בהרצליה, מביא את היצירות אל המרחב הציבורי ומחבר בין כאב וזיכרון לבין חמלה, נחמה ותקווה.

"היצירה היא רפסודה": מהשבר אל הגלויות

בדברי הפתיחה שנשא אמש סיפר אנגלמאיר כיצד החל הפרויקט. אחר הצהריים של 7 באוקטובר הוא לקח עיפרון וצייר את הציור הראשון שביטא את הזעזוע שחווה. "יצירה היא דרך מבחינתי לעכל את העולם, לדבר, להגיב", אמר.

בתחילת המלחמה השתמש בטושים של בנותיו. לדבריו, העבודה הידנית חיברה אותו באופן ישיר וחם יותר אל האנשים שצייר. הגלויות הראשונות היו בשחור ולבן, ובהמשך חזר אל הצבע ואל מה שתיאר כ"צבעוניות נאיבית מוגזמת שיש בה תקווה".

בין הדימויים שתיאר היו קשת מעזה לתל אביב, שעליה רוכבים ילדים, ויפה אדר חוזרת הביתה. הצבעוניות עוררה גם שאלות על האפשרות לצייר כך בתוך אסון. "התשובה שלי היא שהיצירה היא רפסודה", אמר. "היא נותנת לנו דרך מילוט מתסריט האימים, אולי אפילו מציבה חזון מלא תקווה".

בהמשך החלו להגיע פניות ממשפחות החטופים וממשפחות שכולות, שביקשו לתת מקום ליקיריהן דרך האמנות. "מהר מאוד הגלויות האלה כבר לא היו רק שלי", סיפר. הקשר עם המשפחות הפך את היומן האישי גם למרחב משותף של זיכרון, כאב וחמלה.

המיצב בהרצליה מביא את הגלויות אל המרחב הציבורי ופורש ציר זמן חזותי של ימי המלחמה. לצד הסיפור האישי של האמן, הוא מאפשר למבקרים לפגוש את האנשים והזיכרונות שקיבלו מקום ביצירות.

זו אינה הפעם הראשונה ש"הגלויה היומית" פוגשת את תושבי הרצליה. גלויות מהפרויקט הוצגו על חזית מוזיאון הרצליה, ביוזמת מנהלת המוזיאון איה לוריא, כחלק מהקריאה להשבת החטופים והחטופות.

המבקרים: "מקסים ומרגש כאחד"

תגובות המבקרים מדגישות את החיבור בין היצירות לבין אירועים שנחרתו בזיכרון. אחד מהם סיפר כי הסיור עורר בו התרגשות כשזיהה בגלויות מקרים שהכיר מהכותרות ומהחדשות. המפגש עם אותם סיפורים ממרחק הזמן, לדבריו, הוא "מקסים ומרגש כאחד".

מבקר אחר, המכיר את הפרויקט כבר כשנתיים, תיאר את יכולתו של אנגלמאיר ללכוד רגש וליצור גלויות נוגעות ללב. בתגובה נוספת תוארה התערוכה כ"חוויה אמיתית, אותנטית", לצד שבח לרמת האמנות והמלצה שלא להחמיץ את הביקור.

בתגובה נוספת תואר השילוב בין הכאב לתקווה שמעוררת התערוכה: "התערוכה גורמת לצמרמורת בגוף, מרגשת עד דמעות, ויחד עם זאת משדרת תקווה, עוצמה וכוחות של אזרחי המדינה".

גם לאופן הצגת העבודות ברחבה יש מקום בחוויית הביקור. אחד המבקרים המליץ להגיע בשעות החשיכה, כאשר התאורה מעניקה לתערוכה, לדבריו, אווירה דרמטית יותר. זו המלצה של מבקר, המציעה דרך נוספת לפגוש את העבודות.

לתושבי הרצליה המבקשים להכיר את הפרויקט, התערוכה ברחבת בניין העירייה מציעה הזדמנות לעצור ולהתבונן בסיפורים האנושיים שמאחורי הגלויות. המלצות המבקרים מצטרפות להזמנה לבקר בה במהלך ימי התצוגה, עד יום שני, 12 באוקטובר.