הטיל בחיפה, האבל בהרצליה: דימטרי ולוסיל ג׳יין גרשוביץ׳ היו הפנים המקומיות של משפחה שנמחקה

ארבעת בני משפחת גרשוביץ – ולדימיר גרשוביץ׳, בן 73, לנה אוסטרובסקי, בת 68, בנם דימטרי (דימה) גרשוביץ׳, בן 42, ולוסיל ג׳יין גרשוביץ׳, בת 29 – הם ההרוגים מפגיעת הטיל האיראני בבניין מגורים בחיפה.

המשפחה נמחקה באחת, לאחר שטיל כבד משקל פגע ישירות בבניין, גרם לקריסתו החלקית, ומאמצי חילוץ מורכבים שנמשכו כ־18 שעות הסתיימו באיתור הארבעה ללא רוח חיים.

בני הזוג מהרצליה – דימטרי ולוסיל ג׳יין

דימטרי גרשוביץ׳ ולוסיל ג׳יין גרשוביץ׳ התגוררו בשנים האחרונות בהרצליה, והיו חלק מקהילת העיר. דימטרי היה בנם היחיד של ולדימיר ולנה, ועמד בקשר הדוק עם הוריו; הוא ולוסיל נישאו באפריל 2024, לאחר היכרות שנרקמה במהלך שהותו בחו״ל, כששם הכיר את לוסיל, אזרחית הפיליפינים.

לוסיל תוארה בידי עמיתיה כמטפלת־מחנכת אהובה, מקצועית ומסורה, שעבדה במעון ויצו ויצמן בתל אביב וטיפלה בילדים במסירות, בחום ובשמחה. בצוות המעון מספרים כי ידעה להעניק לכל ילד תחושת ביטחון ורוך, וכי הייתה דמות שקטה, חייכנית ונוכחת – כזו שההורים למדו לסמוך עליה והילדים נקשו אליה במהירות.

דימה, תושב הרצליה, איש הייטק. עבד בתשע השנים האחרונות כמהנדס תוכנה בחברת JFrog מהרצליה. הוא למד בטכניון בחיפה תואר ראשון במדעי המחשב ולאחר מכן המשיך לתואר שני באוניברסיטת רייכמן בהרצליה.

הסביבה הקרובה מתארת זוג צעיר שחי בצניעות, השקיע בעבודה ובמשפחה, ונשא על כתפיו את הדאגה להוריו המבוגרים בחיפה – דאגה שהביאה אותם להגיע לעיר בצהרי אותו יום גורלי.

האגודה הישראלית לזוגות בינלאומיים, שמלווה מאות זוגות שבהם אחד מבני הזוג הוא אזרח זר, פרסמה הודעת אבל מיוחדת בעקבות האסון בחיפה, שבה ציינה כי דימה גרשוביץ׳ ולוסיל־ג׳יין גרשוביץ׳ היו חלק מהקהילה שלה. בהודעה נכתב כי דימה ולוסיל־ג׳יין נישאו לפני שנתיים בלבד ובנו כאן חיים משותפים בישראל, וכי לוסיל הייתה אחת מסטודנטיות העברית של האגודה, שסיימה לאחרונה קורס באולפן גורדון.

יום האסון: הביקור שהסתיים בטרגדיה

לפי הפרסומים, שעות ספורות לפני האסון שוחרר ולדימיר מאשפוז ממושך במחלקה התת־קרקעית בבית החולים רמב״ם. דימה, שגר עם רעייתו לוסיל בהרצליה, הגיע לחיפה כדי להסיע את אביו הביתה ולסייע לו להתארגן מחדש אחרי התקופה הארוכה בבית החולים – מחווה משפחתית פשוטה שהפכה לרגע האחרון של כולם יחד.

בעת האזעקה ניסו בני המשפחה להתמגן בחדר המדרגות, בין היתר בשל הקושי של לנה המבוגרת לעלות במדרגות הרבות אל המרחב המוגן בבניין. מבדיקות צה״ל עולה כי הטיל האיראני, במשקל מאות קילוגרמים, התפרק במעופו, מיירט שוגר לעברו אך פספס, וחלק גדול מהטיל פגע ישירות בבניין וגרם לקריסתו החלקית.

הדים בהרצליה: קהילה כואבת

בעקבות פרסום שמות ההרוגים, החלו להגיע מהרצליה מסרי אבל והזדהות עם בני המשפחה והחברים של דימה ולוסיל. ראש עיריית הרצליה, יריב פישר, כתב כי "דימטרי ולוסיל היו חלק מקהילת הרצליה, וטרגדיה זו מכה בכולנו", וקרא לחיבוק קהילתי ומשותף בשעה הקשה הזו.

"הלב נשבר לנוכח האובדן הנורא של משפחה שלמה שנגדעה באחת. דימטרי ולוסיל היו חלק מקהילת הרצליה, וטרגדיה זו מכה בכולנו. בשעה קשה זו אנו מחבקים את בני המשפחה והקרובים, ונמשיך לעשות כל שנדרש כדי לתמוך ולסייע." ראש העיר הרצליה, יריב פישר,

גם במעגלים המקצועיים של לנה – מורת פיתוח קול ותיקה בסטודיו ניסן נתיב – ובקהילות שונות ברחבי הארץ, מסופרים בימים האחרונים סיפורי חיים קטנים שמרכיבים תמונה של משפחה חמה, יצירתית ונדירה, שנקטפה באכזריות.

עבור תושבי הרצליה, האסון בחיפה כבר אינו "עוד כותרת ביטחונית", אלא פגיעה ישירה בבית – בזוג צעיר שחי כאן, אהב כאן, והיה בדרך לבנות כאן עתיד.

למי שקשה, יש לאן לפנות

עבור רבים, במיוחד מי שמכירים את המשפחה או גרים בהרצליה, הידיעה על מותם של דימה ולוסיל יכולה לעורר פחד, עצב עמוק ותחושת חוסר ביטחון.
בעיר פועלים כמה ערוצי סיוע ותמיכה – בעירייה וברמה הארצית – שאליהם אפשר ורצוי לפנות במצוקה רגשית.

בהרצליה ניתן לפנות:

• למוקד העירוני 106, הפועל 24/7 ומחבר לשירותים חברתיים ולשירות הפסיכולוגי העירוני.
• לשירות הפסיכולוגי החינוכי־התפתחותי (שפ״ח), שמציע גם פגישות זום קצרות, ללא עלות, עבור הורים וילדים המתמודדים עם לחץ, חרדה או שאלות סביב האירועים הביטחוניים.
• לאגף לשירותים חברתיים בעירייה, המסייע במיצוי זכויות, ליווי רגשי ותמיכה במשפחות בזמן משבר.
• האגף לשירותים חברתיים – קישור לפרטי יצירת קשר ומחלקות האגף באתר העירייה.

בנוסף, קיימים קווי סיוע ארציים לעזרה ראשונה נפשית, ביניהם מוקדי התמיכה של קופות החולים, ער״ן וקווי הסיוע לנפגעי טראומה על רקע לאומי (נט״ל).

הפנייה לעזרה – בין אם בשיחת טלפון קצרה, מפגש זום עם פסיכולוג או פנייה לאגף הרווחה – יכולה להיות צעד קטן שמקל קצת על הלב, במיוחד עבור מי שמרגישים שהאירוע הזה קרוב מדי לבית.