עצרת הסיום המרגשת בכיכר הרוקדים: שנתיים של מאבק, קהילה ותקווה

לאחר יותר משנתיים של עצרות שבועיות ללא הפסקה, נערכה ביום ה' ה-30 באוקטובר 2025 העצרת האחרונה בכיכר הרוקדים בהרצליה במתכונת הידועה. העצרת, שהחלה כהתארגנות ספונטנית של תושבי השכונה ימים ספורים לאחר 7 באוקטובר 2023, הפכה לסמל של אחווה קהילתית, עוצמה ואמונה. במהלך 755 ימים, מדי שבוע, התכנסו מאות תושבים בכיכר לתמוך במשפחות החטופים מהרצליה – מיה ואיתי רגב, עומר שם טוב – ולדרוש את החזרתם של כולם הביתה.

תמר רבינוביץ, מהמארגנות, פתחה את העצרת בדברים מרגשים על המסע המדהים. היא סיפרה כיצד העצרת החלה ב-14 באוקטובר 2023 כהתארגנות ספונטנית של השכונה, סמוך לביתם של משפחת רגב. "הרב של בית הכנסת הקונסרבטיבי הסמוך ערך תפילה, תושבי השכונה באו, הדליקו נרות – היינו עם לב מאוד רועד, לא ידענו מה, כולם רצו פשוט להיות ביחד", היא סיפרה.

במשך שבועות וחודשים, הגיעו לכיכר עשרות רבות של משפחות, חברים, אומנים ודוברים שבכו יחד, התחבקו וציינו ימי הולדת. רבינוביץ תיארה את הרגע המרגש בו נופפו למסוק של עומר שם טוב שחזר מהשבי, ואת הרגע שבו מיה, איתי ועומר הורידו יחד את השמשונית מהעץ עם שמם. "כבר אז היה לנו ברור שאנחנו ממשיכות עד החטוף האחרון", אמרה, תוך הדגשת העובדה שניתן לספור על יד אחת את הפעמים בהן לא הייתה עצרת.

דנה אורן ינאי, סגנית ראש העיר הרצליה ומהמארגנות של העצרת, סיכמה את המסע הייחודי. "נפגשנו כאן לראשונה לפני 755 ימים, פחות כמה ימים", היא אמרה, ותיארה כיצד מירית, אילן, מיה, איתי, מלכי, שלי ועומר היו לחלקם זרים ולחלקם שכנים מהשכונה.

"בשנתיים האחרונות הקהילה שלנו התגבשה והתאחדה תחת המשימה המשותפת שלנו – בקור, בחום, תחת מתקפות טילים ובימים שהיה קשה לראות את האור. הביחד שלנו כאן, אלפי תושבי השכונה והעיר שנרתמו למשימה להחזיר את כולם הביתה, היה אור גדול לעיר ולחברה הישראלית". דנה הזכירה גם את המחיר הכבד – שני בני הקהילה, אורי ג'רבי ויואב פפר, שנפלו בקרב למען הביטחון והחזרת החטופים."

איריס שדה בשם משפחת אוהל

איריס שדה, נשיאת קהילת תורת חיים הקונסרבטיבית בהרצליה, דיברה בשם משפחתו של אלון אוהל שחזר מהשבי. היא תיארה כיצד הכירה את המשפחה החזקה והמעוררת השראה: "בפברואר השנה עמדנו פה וסיפרנו על משפחתו החזקה של אלון אוהל. היינו בימים של עסקה והחזרת חטופים, וידענו שאלון לא ברשימה. ובכל הזמן הזה משפחתו החזקה האמינה וידעה שאלון יחזור הביתה לחיק המשפחה".

שדה תיארה את המשפחה המופלאה: "את האמא עידית ואת האבא שפעל מאחורי הקלעים, את סבתא ציפי שמכרה ציורים כדי לממן את המאבק, את הדודה נרית שהייתה חברה בפורום משפחות החטופים, את האחים עינבר ורונן שעשו ג'מים של מוזיקה כדי לשלוח אנרגיה לאלון, ואת כל היישוב לבון שכל מוצאי שבת נפגש ועשה מדיטציה לשלוח אנרגיה לאלון".

היא הקריאה מילים מציפי, סבתא של אלון: "אלון מקסים, רגיש, שמח כל כך להיות בבית ומעריך כל דקה. תודה תודה מכל הלב לתושבי הרצליה על המסירות שלהם להחזרת החטופים. אלון אמר שהרגיש את התמיכה של האנשים בתוך המנהרות. אין לי ספק שהאנרגיה של ההפגנות עברה לאלון וסייעה לו לשרוד בתנאים הקשים".

הדס ארד בשם משפחת שם טוב

הדס ארד הקריאה מכתב מרגש משלי שם טוב, אמו של עומר. המכתב תיאר כיצד "בתוך הכאב חנה לה החליטה שהיא לא יכולה לשבת בחיבוק ידיים. היא גייסה איתה לב ענק של אנשים טובים ובראשם בנות סופר העל, שהפכו להיות חלק בלתי נפרד מכוח שם טוב – קבוצה של אהבה, של עשייה, ושל רוח שלא נשברת".

שלי תיארה את משמעות הכיכר: "המקום הזה, כיכר הרוקדים בהרצליה, שבו התכנסנו שוב ושוב במשך השנתיים האחרונות, הפך לסמל. מקום קטן שהפך לבית גדול. סמל של אמונה, של אחווה, של עם אחד שמסרב לוותר. במשך יותר משנה עמדתם כאן איתנו בגשם, בחום, ברוח – עם שלטים, עם דגלים, עם שירים ותפילות, עם דמעות ועם לב עצום".

המכתב המשיך: "האור שלכם הגיע עד לעומר, אפילו כשהיה רחוק, אפילו מהמקום החשוך ביותר של השבי. אנחנו יודעים שהאהבה הזו שנשלחה אליו מכאן הגיעה אליו והחזיקה אותו חזק". שלי הודתה לקהילה על היותם המשפחה המורחבת, וסיימה במסר חזק: "אם למדנו משהו בתקופה הזו, זה שהיופי שלנו טמון בחוסר האחידות ושהכוח שלנו נמצא באחדות".

יפעת זיילר, בת דודתה של שירי ביבס ז"ל

יפעת זיילר, תושבת הרצליה, שיתפה בסיפור אישי וכואב. היא סיפרה כיצד הדוד שלה והוריו של שירי נרצחו ב-7 באוקטובר בניר עוז, וכיצד שירי והילדים נחטפו. "לא הרבה יודעים את זה. בתוך המאבק על שירי והילדים ועל ירדן, היו שואלים אותנו למה לא רואים את ההורים של שירי, איפה הם בהפגנות? אז עכשיו זה חלק מהתפקיד שאני מרגישה – גם לספר את הסיפור שלהם. הם שבועיים נחשבו כחטופים, ממש לפני שנתיים קמנו מהשבעה שלהם".

זיילר תיארה את תמיכת הקהילה: "הקהילה הזאת החזיקה אותנו. העירייה, העובדים הסוציאליים, דמויות מרכזיות חשובות – פשוט באו ושאלו מה את צריכה. לפעמים גם בלי לשאול, פשוט הניחו מחוץ לדלת. אני לא יכולה להסביר במילים ולעולם לא יהיה לי מספיק תודה לומר".

היא דיברה על המורכבות הרגשית: "לפני שבועיים, כשחזרו החטופים החיים, אני יכולה לייצג איזושהי תחושה של המשפחות של הנרצחים והחללים – בשבילנו באותו יום זה היה קצת לאבד את שירי והילדים עוד פעם. הייתה שמחה מאוד גדולה שגם אני שותפה לה, אבל הקנאה, הרצון בחיבוק – זה משהו שילווה אותנו כל החיים". זיילר סיימה במסר חזק על חשיבות התמיכה הקהילתית ועל המשך המאבק עד החטוף האחרון.

מירית רגב, אימם של שורדי השבי מיה ואיתי

מירית רגב, אמם של מיה ואיתי רגב ששבו מהשבי, שיתפה במסע הרגשי והפיזי המורכב שעברה משפחתה. "ב-14 באוקטובר 2023 קיבלתי תמונות לווטסאפ של כיכר הרוקדים – תמונות של המון אנשים, ילדים, נרות מהשכונה, עם המון שלטים של מיה ואיתי שבאו לתמוך, ומכאן הכל היסטוריה", היא סיפרה.

רגב תיארה את המפגש הראשון בכיכר ואת ההבטחה: "כיכר הרוקדים הפכה לעצרת להחזרתם של החטופים – הייתה בתקווה, חיבוק חזק מכם, ובעיקר אמונה למען מיה ואיתי שיחזרו לכאן לשכונה. ואכן, שבע שבתות עמדתם כאן איתנו, שבת אחרי שבת, עד שנחתמה העסקה הראשונה". היא זכרה את רגע השחרור: "ביום החמישים מיה שלי חזרה הביתה, וארבעה ימים לאחר מכן חזר איתי – נס האמת, נס".

מירית תיארה את הקבלה המרגשת בהרצליה: "הרצליה קיבלה אותנו בצעקות – מאות אנשים מילו את שני צידי הרחובות בדרך הביתה. אנשים עמדו מכל עבר. העיר כולה עמדה עם דגלים וקיבלה אותנו באהבה עצומה ובשמחה גדולה". אבל היא הדגישה: "חזרנו הביתה אבל כלום לא חזר להיות אותו דבר. מיה עברה עוד ניתוחים, הייתה מאושפזת כמעט שנה. איתי חזר הביתה כשורד שבי כאשר כל בני גילו נמצאים בשירות צבאי".

רגב דיברה על המורכבות הרגשית של הניצולים: "היו ימים שמיה הייתה אומרת לי בהתקף חרדה, 'למה אני פה ועומר לא?' ואיתי שהיה איתו בשבי 52 יום, צמודים, הרגיש שהשאיר אותו מאחור וחזר הביתה. ראיתי בעיניים שלהם שהם פה אבל הם לא ממש פה".

מירית הזכירה את יואב פפר שנפל בעזה: "כמה ימים לפני הפסקת האש ב-13 בינואר יואב פפר נפל בעזה בתאונה מבצעית. יואב שלנו, יואב שבא לנחם אותי ולהגיד שהוא יחזיר את איתי והוא מבטיח לי. הבטחת שאיתי יחזור יואב והוא חזר".

רגב סיכמה בהודיה עצומה: "תודה לכל אחת ואחת מכם שהגיע לכיכר, שעמד, שחיבק, שהאמין. תודה לכל משפחות השכולות ולחללים שנתנו את חייהם כדי שהחטופים יחזרו הביתה – בלעדיכם זה לא היה קורה. והכאב שלכם תמיד איתנו בלב".

נעמי ג'רבי, אימו של סמ"ר אורי ג'רבי ז"ל

נעמי ג'רבי, שאיבדה את בנה אורי בינואר 2024 בקרב בדרום רצועת עזה, שיתפה במסר מרגש על הקשר בין הקהילה למשפחתה. "אורי גדל ממש כאן בשכונה הזו. אני רואה כאן אנשים שאני מכירה, אמהות של חברים של אורי שהם ממש גדלו איתו מגיל הגן, ממש כמה מאות מטרים מכאן", היא אמרה.

ג'רבי סיפרה על המורשת של אורי: "אורי השתתף במירוץ לזכרו של הדר גולדין, גם הדר קצין בסיירת גבעתי באותה יחידה של אורי. אורי חזר הביתה מהמירוץ ושאל אותי 'אמא, איך זה יכול להיות שהדר עדיין שם, עדיין בעזה?' אני תמיד גאה באורי בכל דבר, והרגשתי גאווה מאוד גדולה גם באותו רגע – שזה הדבר הראשון שהוא חושב עליו".

היא התחברה למשפחות החטופים: "בימים שבהם הוחזרו החטופים החיים לשמחתנו, אני מאוד מתחברת למה שיפעת אמרה – היום באמת מאוד קשה שהשמחה והעצב ממש הולכים יד ביד. מישהי כתבה לי 'המשימה של אורי הושלמה', ועניתי לה שממש לא, כי עדיין יש לנו בעזה חללים, גם הדר ביניהם, וחללים נוספים שממש חייבים להחזיר את כולם".

ג'רבי סיכמה בקריאה לאחדות: "אני שולחת חיבוק באמת לכל המשפחות, לכל המשפחות של החטופים שחזרו ולאלה שעוד מייחלים לשובם. ולכם קהילה יקרה, חיבוק מאיתנו ותודה. והלוואי שנזכה לאחדות ושהחטופים והנושא הזה של החזרת החטופים והחללים יהפוך להיות קונסנסוס כאן במדינה שלנו".

שרון שרעבי, אחיהם של יוסי ז"ל ושורד השבי אלי

שרון שרעבי, שאחיו יוסי נרצח בשבי ואחיו אלי חזר, הגיע במיוחד לעצרת האחרונה. "קודם כל, מעבר לכבוד הגדול ולזכות הגדולה שניתנה לי להיות פה בעצרת האחרונה בכיכר הזו המיוחדת שכולה לב, אני מתרגש להיות פה", הוא אמר.

שרעבי הפך את הדברים: "שומע מדרום לצפון שמשפחת שרעבי הייתה לתפארת מדינת ישראל. אבל בואו תשמעו – מה הייתה לתפארת מדינת ישראל? האחווה שלכם, הערבות שלכם, הערבות ההדדית הזאת. אתם הייתם לתפארת מדינת ישראל".

הוא הוסיף: "אתם עומדים פה, אתם נותנים לי את הכוח גם אחרי שהשבתי את יוסי לקבורה במסע של שנתיים מפרכות מאוד. זה לא אני השבתי, זה אתם. זה הלב שלכם, זה התפילות שלכם, ובעיקר המעשים שלכם – שאתם לא מוותרים על חיי אדם".

שרעבי הדגיש את המשך המאבק: "זו לא עסקה, זה מתווה להצלת חיים, זה מתווה להשבת חטופים וחללים בעת הזו. ואנחנו לא נוותר עד שהחטוף האחרון יהיה פה, כי זו המשימה הלאומית של כולנו". הוא סיים בהודיה: "תודה על הקהילה המיוחדת שאתם יצרתם פה, שזה לא מובן מאליו, ושזה מייצג את כל קשת החברה הישראלית. אתם גדולים מהחיים, ובלעדיכם לא היינו מצליחים להשיב אף אחד".

משמעות העצרת והמשך המאבק

ענת לאופר, ממארגנות העצרת, סיימה את העצרת במסר חד ומחייב. "אנחנו באמת נפרדים, הכיכר מסיימת את חלקה, אבל המסע עוד לא נגמר", היא הצהירה. לאופר הדגישה כי ימשיכו לעמוד לצד המשפחות, ליטול חלק בכל הפעילויות של המטה להחזרת החטופים ולהמשיך להנכיח את החטופים במרחב הציבורי.

היא התייחסה למנהג המיוחד שהתפתח בכיכר: "את המנהג של לפנק אותנו, אין דרך אחרת להגיד את זה, התחילה מיה לאחר רצח ששת החטופים עם כרמל גת באוגוסט 2024, ואז הצטרפו אליה יעל ועמית. כל שבוע הם הזכירו לנו את החטופים ועשו לנו כל פעם קינוח או מהמלוח – מספר המתכונים של החטופים".

לאופר הבטיחה: "בכל יום שבת בכיכר עיריית הרצליה, הבטחנו למשפחות ולעצמנו שלא נעצור עד שכולם כולם יחזרו הביתה – וכך נעשה עד החטוף האחרון". היא סיימה בהודיה לקהילה המדהימה שידעה לבוא, לחבק ולהיות, ובקריאה להמשיך להיות יחד סביב שמחות ולהתלקד בחזון משותף.

למרות שהעצרת במתכונת השבועית הסתיימה, המטה להחזרת החטופים הבהיר שהמאבק נמשך. הפעילות תימשך בצורות שונות, כולל נוכחות בכל יום שבת בכיכר עיריית הרצליה, השתתפות בפעילויות בעיר וברחבי הארץ.

• צפייה בכל הנאומים בעצרת האחרונה בכיכר הרוקדים.
• סקירת עצרות קודמות למען החטופים בכיכר הרוקדים
• עמוד הפייסבוק של מטה המשפחות להחזרת החטופים והשבויים: facebook.com/gettingthemback
• ערוץ היוטיוב של העצרת בהרצליה למען החזרת החטופים youtube.com/@Herzliyahugs
• אתר האינטרנט של המרכז לסיוע האזרחי (לשעבר יהודה הנשיא 52, וכיום באשכול פיס זאב) herzliyahugs.com