המתחם סגור, החשבון פתוח: רמ"י חויבה בארנונה על תע"ש נוף ים

המפעל כבר אינו פועל, הציבור אינו יכול להיכנס, ובקרקע נותרו מזהמים וחומרי נפץ. אבל חשבון הארנונה של מתחם תע"ש נוף ים המשיך להעסיק את הגופים המעורבים במשך יותר מעשור. כעת קבעה ועדת הערר לענייני ארנונה שליד עיריית הרצליה: רשות מקרקעי ישראל חייבת בתשלום משנת 2016 ואילך.

ההכרעה, שניתנה פה אחד ב־29 באוקטובר, נוגעת לכ־360 דונם על הצוק הסמוך לים. הוועדה תיארה משמעות כספית של "עשרות מיליוני שקלים בגין כלל שנות החיוב", אך לא נקבה בסכום מדויק. במקביל, הוועדה ביטלה את דרישות התשלום מרפאל והעירה על אופן ניסוח החיובים בידי העירייה.

יותר מעשור בלי הכרעה

בפתח פסק הדין לא הסתירו חברי הוועדה את תמיהתם על משך ההליך. "התפלאנו איך ייתכן שהצדדים גררו את ההתדיינות הזו מעל עשור", כתבו. לדבריהם, החשיבות הציבורית של המחלוקת הביאה אותם לתת לתיק קדימות.

ברקע עומד מתחם שבו פעל במשך שנים מפעל נשק של התעשייה הצבאית.

לפי פסק הדין, לאחר הפסקת הפעילות נותרו במקום מבנים הרוסים, מזהמים וחומרי נפץ. הוועדה הזכירה גם את הפיצוץ העז שאירע במתחם בשנת 2023.

תזכורת: דוח המבקר התריע על הטיפול במתחם

המחלוקת על הארנונה היא רק חלק מהסיפור של המתחם. במאי 2025 דיווחנו ב"הרצליה היום" על דוח מבקר המדינה, שהצביע על ליקויים בטיפול בזיהום ובסיכונים הבטיחותיים בתע"ש נוף ים. בין היתר, הדוח עסק בפרצות בגדר, בעיכובים בטיפול ובחוסר בהירות בחלוקת האחריות בין הגופים המעורבים.

לפי הדוח, המדינה לא עמדה בהתחייבותה להשלים את טיהור המתחם וניקויו עד אוגוסט 2019.

ההכרעה הנוכחית קובעת מי חייב בארנונה על השטח שבמחלוקת, אך אינה קובעת מועד חדש להשלמת הטיפול במפגעים.

מי שמחזיק במפתח, מחזיק גם בקרקע?

רמ"י טענה כי הגידור, השילוט והטיהור הם פעולות להגנת הציבור, ולא שימוש בקרקע שמצדיק חיוב בארנונה. בעדותו הסביר עמי סקופ, מנהל חטיבת השמירה ברמ"י, מדוע הורה לתקן פרצות ולהציב מנעול של הרשות: "ההוראות שלי היו כתוצאה מהאחריות של עובד ציבור, למתחם שהוא מסוכן".

אולם הוועדה קבעה שהאחריות הבטיחותית אינה מבטלת את החבות. "מי שמונע גישה לנכס, ומי שקובע מי ייכנס לנכס ומתי, הינה רמ"י", נכתב. לצד השליטה בכניסה, היא התייחסה גם לניסיונות שיווק הקרקע ולפעולות לקראת פיתוחה העתידי.

לפי ההכרעה, משנת 2016 רמ"י היא "בעלת הזיקה הקרובה ביותר" לנכס — כלומר, הגוף שהקשר שלו לשטח והשליטה בו מצדיקים להטיל עליו את הארנונה. גם היעדר מסמך מסירה חתום לא שינה את המסקנה. הוועדה כתבה שמסמך חסר בין גופים ציבוריים אינו יכול לשמש "מקלט מס" כאשר השליטה בפועל מצויה בידי רמ"י.

פרסומת

3.1 מיליון שקלים בפשרה — וההליך נמשך

עוד באוגוסט 2025 קיבלה יו"ר הוועדה הסכם פשרה בין העירייה לנצר השרון, לשעבר התעשייה הצבאית לישראל. לפי פסק הדין, החברה שילמה 3.1 מיליון שקלים לסילוק דרישות הארנונה כלפיה, בכפוף לתנאי ההסכם. החברה לא הודתה בחבותה ושמרה על טענתה שלא החזיקה במתחם בתקופות שבמחלוקת.

רמ"י טענה כי גבייה ממנה לאחר הפשרה תהיה גבייה כפולה.

הוועדה דחתה זאת: ההסכם התיר במפורש להמשיך בהליכים נגד רמ"י ורפאל. לשיטתה, תשלום הפשרה נוגע לתקופה שלפני 2016 ואינו מוחק את החיובים המוטלים על רמ"י מאז.

הערות הוועדה על ניסוח החיובים

לצד הקביעה שרמ"י חייבת בארנונה, הוועדה התייחסה גם לאופן שבו העירייה ניסחה את דרישות התשלום. במסמכים הוגדרו הגופים כ"מחזיקים חלופיים", בעוד שבהמשך ההליך הסבירה העירייה כי התכוונה לחיוב "ביחד ולחוד". ההבדל נוגע לשאלה אם החיוב מופנה לאחד מהגופים כחלופה לאחרים, או לכמה גופים יחד.

הוועדה ראתה בכך פגם מנהלי משמעותי, אך קבעה שאין בו כדי לבטל את חבות רמ"י. ההכרעה נשענה על מסקנתה כי רמ"י היא בעלת הזיקה הקרובה ביותר לשטח משנת 2016 ואילך.

רפאל מחוץ לחיוב, שאלת הגבייה עדיין פתוחה

בנוגע לרפאל, הוועדה קבעה שלא הוכחה החזקה קבועה בשטח, אלא מעבר זמני באישור רמ"י. בנוסף, העירייה לא הוכיחה שהשטח שבו עברו רכבי החברה נמצא בתחום שיפוטה. לכן ביטלה את כל השומות ודרישות התשלום שהוצאו לה במסגרת המחלוקת.

לצדדים עומדת זכות ערעור בתוך 45 ימים מקבלת ההחלטה. בינתיים, פסק הדין אינו מלמד שהכספים כבר נגבו, ואינו קובע מועד חדש לטיהור המתחם או לפתיחתו לציבור.