למען החטופים
בבית הספר גורדון לאמנויות בהרצליה מצאו דרך יצירתית במיוחד להתמודד עם המתח, האזעקות והלימודים בזום: קליפ מוזיקלי מצחיק ומרגש, שבמרכזו צוות המורים, בשיר קאבר ל"היא רק רוצה לרקוד" – עם מילים חדשות על החיים בממ"ד, השיעורים מהבית והעייפות של כולנו.
שבועיים אחרי תחילת מבצע "שאגת הארי", כשהעיר בהרצליה מתנהלת בשגרת חירום, מורי בית הספר גורדון החליטו להעניק לתלמידים ולהורים רגע קטן של נשימה – ולשלוח סרטון מלא הומור ואנושיות.
בהודעה שצורפה לקליפ כתבה מנהלת בית הספר, נאוה פילוסוף טל, אל ההורים: בתוך חוסר הוודאות, הדאגה ליקירינו והאזעקות, הסרטון נועד להיות גשר של חיבור, קהילה ותקווה.
במסר ששלחה להורים היא הודתה להנהגת ההורים על השותפות והלב הגדול, ולצוות החינוכי והטיפולי על העוגן היציב שהם מעניקים לילדים – מרחב לביטוי רגשי וחברתי, להקשבה ולתחושת ביטחון. בסיום האיגרת איחלה קהילת גורדון חוזרים הביתה בשלום לכל החיילים והחיילות, וימים של שקט ובשורות טובות.
"נו, איך אפשר ללמוד?" – הזום, הממ"ד והמציאות החדשה
בלב הסרטון עומד ביצוע מחודש לשיר "היא רק רוצה לרקוד" (עומר אדם ומשה פרץ), שהופך כאן לפסקול היומיומי של תלמידים ומורים שמנסים ללמוד וללמד בין אזעקות לזום.
הקול של המורה שרה:
"אין לנו זמן, הזום כבר מוכן… בממ"ד הקליטה לא עוברת" – ילד שמנסה להתחבר לשיעור כשאותות האזעקה ורשת מקרטעת ברקע.
"עבודה בלשון לא באה בחשבון" – כי כששומעים אזעקות, קשה להתרכז בדקדוק.
"המחשב שוב נתקע, סוללה נגמרה… זום זה פאסה, אז אל תנסה" – תיאור מדויק של הקשיים הטכניים והעייפות מהמסכים.
בפזמון החוזר שב המשפט שהופך למוטו של הקליפ:
"נו, איך אפשר ללמוד? כבר היתר שוב בממ"ד… מהרצליה עד אשדוד מתריע עוד ועוד, ושוב המורה מגישה משימה – נו, איך אפשר ללמוד?"
השירה משתלבת עם קטעי משחק של המורים: מורה שממהרת לשיעור הזום ולא מוצאת איפה מפעילים אותו, "איזה לילה עבר עליי", "מישהו יודע איך מתיישבים ב-Canva?", ושוב הקריאה המוכרת: "חבר'ה, נפתח מצלמות".
ההומור נוגע בדיוק בנקודות הכואבות: השעון חול של הזום, הלחץ להספיק חומר, והתחושה שכולם מותשים – המורים לא פחות מהתלמידים.
בית ספר לאמנויות שמתרגם חוסן ליצירה
בית ספר גורדון הוא בית הספר לאמנויות של הרצליה, והקליפ הזה הוא בדיוק החיבור בין אמנות לחיים עצמם: שימוש במוזיקה, משחק והומור כדי לעבד פחד, לחץ ועומס. המורות והמורים בחרו להיחשף – עם הפספוסים, העייפות וה"לא זוכרת" של הזום – ולהגיד לילדים ולהורים: אנחנו רואים את הקושי, אנחנו באותה סירה, ואפשר גם לצחוק יחד על הסיטואציה.
הבחירה לשלב הורים (דרך הנהגת ההורים) וצוות טיפולי וחינוכי סביב יוזמה אחת יוצרת תחושה ברורה של קהילה מחזיקה ומכילה, ולא רק של "מערכת" שממשיכה לתפקד טכנית בזום. בעיר שבה מערכת החינוך כולה מנסה לשמור על שגרה ולתת מענה רגשי לילדים בצל האיומים הביטחוניים, יוזמות כמו הסרטון של גורדון מראות איך יצירתיות יכולה להפוך לכלי של חוסן.
כמו שכותבת המנהלת להורים, דווקא בימים כאלה מתגלה כוחה של קהילה, והקליפ הזה הוא הזמנה פשוטה: לעצור רגע, לנשום, לצחוק – ולהמשיך ביחד.
הייתי שמחה לראות גם מסר קצר לילדים על תקווה והתמודדות, לא רק על כמה קשה ללמוד בזום, אבל אהבתי את הרעיון והביצוע
לראות בית ספר ציבורי שמשקיע מחשבה גם בנפש של הילדים, לא רק בחומר הלימודי. מרגש!
כל הכבוד למורות ולמורים על האומץ, היצירתיות והלב. קל לדבר על חוסן, קשה לייצר אותו // ואתם עושים את זה דרך מוזיקה, הומור וקשר אישי
כל הכבוד