כ-2000 מפגינות ומפגינים הגיעו הערב אל כיכר העירייה בהרצליה, כדי למחות ולהפגין למען בחירות עכשיו ושחרור החטופים. נאמו בהפגנה ליהיא לפיד, אישתו של יאיר לפיד, יו"ר האופוזיציה, ד"ר אריאל להמן, פסיכולוגית חברתית וד"ר גל לברטוב – סופר, מרצה לשעבר מנהל מחלקה בינלאומית בפרקליטות.
ערב עוצמתי הורגש ברחבי הארץ עם כמות גדולה וגוברת של מפגינות ומפגינים שהחליטו לצאת אל הצמתים, הרחובות והכיכרות למרות הכל. גם בהרצליה הורגשה עליית המדרגה עם כמות נכבדה של קהל אשר מילא את רחבת שער העיר, בכניסה לבניין העיריה בהרצליה. ההפגנה התקיימה כסדרה ולא נרשמו אירועים מיוחדים במהלכה.
ליהיא לפיד, אישתו של יאיר לפיד, יו"ר האופוזיציה
סרטון הנאום המלא של ליהיא לפיד בהפגנה בהרצליה. צילום זאב ינאי
״התצפיתניות שראינו השבוע בסרטון שהוציאו ההורים שלהן, שאת חלקם הגדול פגשתי. כל אחת מהאמהות כשניסיתי לחבק, הרגשתי שאני צריכה להיזהר. הן כמו עלה נידף. כמו נייר. חלשות כל כך בגופן, אבל חזקות כל כך ברוחן״.
״אנחנו חייבים הנהגה אחרת. אנחנו חייבים מישהו שרוצה, באמת רוצה, להחזיר את החטופות והחטופים הביתה.
מגיע לנו לקום בבוקר למדינה שאנחנו גאים בה. שהילדים שלנו ירצו לחיות בה.
אנחנו פה, אתם פה, כי אנחנו אוהבים את המדינה.״
״וכרגע יש רק שני דברים חשובים שאסור לנו להסיר מהם את העיניים: להחזיר את החטופים והחטופות ולהחליף את ההנהגה הכושלת ביותר מאז קום המדינה. שממשיכה להוביל אותנו יום יום לתהום עמוקה יותר. לבידוד מדיני. ולא מציבה שום תוכנית ליום שאחרי. שום תוכנית. מדינת ישראל לא יכולה להמשיך ככה״.
"כן, אני רעייתו של יאיר. ואני לא רוצה לעשות פה פוליטיקה מפלגתית, ובאמת שלא מעניין אותי מי יחליף את הממשלה הזו- אני רק רוצה שינהיג אותי מישהו שרוצה, שבאמת רוצה- להחזיר אותם הבייתה. שבאמת רוצה שנחיה פה בלי פחד.
אבל זה כן כן פוליטי. רק הפוליטי יקבע איך ייראו החיים פה.
חייבים להחליף את מי שהביא אותנו למצב הזה- ומשאיר אותנו במצב הזה.
את מי שמשאיר את החטופים בידי חמאס בגלל אינטרסים פוליטיים. זה גדול מהכל. וגדול מכולנו."
"אנחנו חייבים מישהו שרוצה, באמת רוצה, להחזיר את החטופות והחטופים הבייתה.
מגיע לנו לקום בבוקר למדינה שאנחנו גאים בה. שהילדים שלנו ירצו לחיות בה.
אנחנו פה, אתם פה, כי אנחנו אוהבים את המדינה.
ראינו איך כולם התגייסו, איך חצי מהקהל פה עבד בחמ"לים שגייסו תרומות, והכינו אוכל, וטיפלו ודאגו- לחלק האחר- שהתייצב להגן על המולדת.
אימהות פה שלא ישנו חצי שנה, וחלקן גם עכשיו, כי הילדה או הילד בעזה.
ובחלקים אחרים במדינה אומרים "נמות ולא נתגייס".
אם אנחנו חפצי חיים, אם אנחנו רוצים שאימהות בישראל לא יצטרכו לסתום את הפה של הילדה האוטיסטית שלהם שלא תצרח כי יש מחבלים מחוץ לבית, ואף אחד לא שולח עזרה במשך 30 שעות. אם אנחנו לא רוצים לפחד כל הזמן.
אם אנחנו חפצי חיים אנחנו חייבים, חייבים, להציף את הרחובות ולהחליף ממשלה."
ד"ר אריאל להמן, פסיכולוגית חברתית
"אני אדבר איתכם הערב על תקווה, ההישג הכי גדול של העם היהודי הוא לא תחיית השפה העברית או המספר המרשים של חתני פרס נובל. ההישג הכי גדול של העם היהודי הוא בטח לא כיבוש ושליטה בעמים אחרים או עליונות יהודית שהיא שם מכובס לגזענות. ההישג הכי גדול של העם היהודי, העוצמה היהודית האמיתית, היא להחזיק בתקווה. יש סיבה טובה לזה שהתקווה היא ההמנון שלנו והשיר ששרנו כנראה הכי הרבה בשנה האחרונה. התקווה בת שנות 2000. אבותינו ואימותינו החזיקו בתקווה למעלה מ 2000 שנה. אתה קולטים את הדבר הזה? תקווה בת 2000 שנה! כולל בתנאים הכי קשים שיש.
עכשיו תורינו. עכשיו תורינו להחזיק בתקווה.
עכשיו בואו נדבר תכלס. יש לנו סיבות טובות, סיבות מצויינות אפילו, להחזיק בתקווה ולתת לתקווה להחזיק אותנו.
סיבה ראשונה – אנחנו הרוב. תזכרו את זה. רוב מוחץ של אזרחי ישראל רוצים לחיות במדינה דמוקרטית ולא במדינת הלכה. רוב מוחץ של אזרחי ישראל לא רוצים להתנחל בעזה ולהיות שכנים של אורית סטרוק. רוב מוחץ של אזרחי ישראל רוצים שנשים וגברים יוכלו לנסוע יחד באוטובוס וללכת יחד לים. המדינה נחטפה על-ידי מיעוט קיצוני שצועק שהעם איתו אבל משקשק מפחד מבחירות כי גם הם יודעים שהם מיעוט מתקרבן ומסוכן. האמת היא שהציבור המתון, השפוי, הוא הרוב. בשנה האחרונה ובעיקר מאז השבת השחורה יש לנו סיבות רבות לכאב ולצער. אבל אין לנו סיבה להרגיש לוזרים. אנחנו הרוב.
סיבה שניה – לא רק שאנחנו הרוב, אין לנו לאן ללכת. העולם גדול ויש אנשים שנוסעים מפה לשם ומשם לפה. בסדר. אבל כמו שאמרה גולדה מאיר, הנשק הסודי שלנו הוא שאין לנו מקום אחר. זה הבית שלנו, הארץ שלנו, ואנחנו כאן כדי להישאר. אז אנחנו הרוב ואנחנו לא הולכים לשום מקום. אנחנו האזרחים הטובים הגנו על בג"צ ונלחמים בחמאס ונמשיך להגן על המדינה הזאת מהסיבה הפשוטה שאין לנו ארץ אחרת.
הסיבה השלישית לתקווה היא אתם. חיים כאן אנשים מדהימים, שהצעידו ומצעידים את המדינה הזאת להישגים כבר 75 שנה. לצערינו האנשים המדהימים שחיים כאן לא יושבים כיום בממשלה אבל אנחנו כאן כדי לשנות את זה. כבר כיום פועלים בכנסת אנשים ראויים שעובדים לטובת הציבור. נעמה לזימי, גלעד קריב, מירב כהן, גדי אייזנקוט השכן שלנו כאן בהרצליה, מנסור עבאס, משה ארבל – יש בכנסת הזאת אנשים ראויים. לא כולם חברי מחאה ולא כולם יבואו לדבר על הבמה הזאת בהרצליה. אז מה. אנחנו הרוב ואנחנו לא מחפשים אחידות ודיבור בקול אחד. אנחנו ממש לא צריכים את ההערצה העיוורת לפוליטיקאי מזדמן . אצלינו. הרוב השפוי, לא צריך להתבטל בפני אף מנהיג.
הייתה לנו ממשלת שינוי, הגיעה בעקבותיה ממשלת שיסוי, הממשלה הבאה תהיה ממשלת ריפוי.
החיים הם שינוי מתמיד, וכשזוכרים את זה יודעים שיש תקווה. במקום שיש מאבק יש תקווה. אנחנו כאן יחד. אנחנו התקווה"
ד"ר גל לברטוב – סופר, מרצה לשעבר מנהל מחלקה בינלאומית בפרקליטות
"את ההליכים בהאג הביא עלינו נתניהו שמנהל את המלחמה לצרכי הישרדותו הפוליטיים ולא לשם החזרת החטופים או מיטוט החמאס. את שואת העוטף שהובילה למלחמה הוא הביא עלינו באמצעות ההפיכה המשטרית והפילוג שחולל בעם, כשהפגיעה בדמוקרטיה הישראלית וקריעת העם בעקבותיה הם שהביאו את האוייב לפעול.
על כך התריע גלנט וכמעט פוטר. על כך ביקש הרמטכ״ל להתריע ביולי וסורב. על כך התריע אמ״ן בכתב. על כך התרענו אני ומאות מחברי אינספור פעמים. מי שדרדר את ישראל מכל הבחינות בנחישותו להמיט עליה דיקטטורה ולשלוט בשופטיו, הוא זה שהביא עלינו את שואת העוטף ואת האג. ועוד ידו נטויה."
עכשיו גם היא ליהי החליטה לעזור לבעלה החלול שיחליף את ביבי פשוט בושה וכל אלה שמריעים לה טפשים מטופשים ,הרי החמסניקים אמרו שהם תקפו רק בגלל שראו שהעם מפולג דיי כבר עם הפילוג הזה.