הרצליה בין עבר לעתיד: תובנות מאשת סוד של ראש העיר המיתולוגי

פרסומת

מיכאלה זידנר, שכיהנה במשך 10 שנים כרל"שית של ראש עיריית הרצליה המיתולוגי אלי לנדאו ז"ל ובעבר אף מועמדת לראשות העיר, משתפת את ניסיונה בפוליטיקה המקומית ומביעה את דעתה על האתגרים העומדים בפני ראש העיר החדש, יריב פישר. היא מדברת על השינויים ברחוב סוקולוב, השפעת הרשתות החברתיות על הפוליטיקה המקומית, והביקורת על ההנהגה החדשה.

זידנר, בעלת ניסיון עשיר של עשרות שנים בפוליטיקה המקומית של הרצליה, מספקת תובנות מעמיקות על האתגרים העומדים בפני ראש העיר החדש, יריב פישר. בראיון שקיימנו עימה השבוע, מתייחסת מיכאלה לשינויים ברחוב סוקולוב, להשפעת הרשתות החברתיות על הדינמיקה המוניציפלית, ולביקורת על ההנהגה החדשה. מיכאלה מדגישה את חשיבות המעורבות האזרחית בפוליטיקה המקומית ומציעה עצות לראש העיר החדש.

מה בתמונה: קבלת פנים לשגרירים החדשים. שכונת הרצליה פיתוח הפכה למקום משכנם של הרבה מהשגרירים בארץ,  לכן ראש העיר, אלי לנדאו אימץ מסורת של קבלת פנים לשגרירים חדשים שהגיעו לגור בהרצליה.

מיכאלה, ספרי לנו על הרקע שלך בפוליטיקה המקומית של הרצליה.
בשנת 2013 התמודדתי על ראשות העיר הרצליה, מול תשעה מועמדים. זה היה לאחר שבשנת 1999 סיימתי כהונה של עשר שנים כרל"שית של ראש העיר הרצליה המיתולוגי, אלי לנדאו. לתפקיד רל"שית מוניתי בגיל צעיר יחסית, הייתי בת 30 אמא לשתי פעוטות, משרה מלאה בלשכת ראש עיר מצריכה נוכחות גבוהה, והיה מאתגר לגדל ילדים עם משרה כזו.

ראש העיר דאז היה איש של חוויה. אני יודעת שהייתה עליו הרבה ביקורת, שהוא היה איש שנוי במחלוקת, אבל מההכרות האישית אתו ראיתי את הצדדים הטובים שלו, וכל מי שהכיר אותו מקרוב חשב כמוני.

ראשית, הוא היה איש עם חזון, נתן סמכויות בלתי מוגבלות לכל הסובבים אותו. הוא לא חשש להתערב בסוגיות מורכבות, קיבל החלטות אמיצות, שאח"כ באו אתו חשבון. מאחורי התדמית של הבולדוזר הקשוח היה לב ענק, שתמיד אהב לסייע למי שצריך. הוא הצעיד את הרצליה למחוזות, שלא ידעו כמוהם עד הגיעו.
התקופה המרתקת שכיהנתי כרל"שית, הייתה בית ספר לחיים, הכניסה בי את המוטיבציה הגבוהה להיכנס לנעלי ראש העיר. בעיני אחד התפקידים המאתגרים והמספקים, שקיימים במערכת הציבורית, לא צלח והמשכתי הלאה, אבל לא מבלי להיות מעורבת בבחירות המוניציפליות בתפקיד תומך. כך החלה ההכרות שלי עם יריב.

מה בתמונה: קמפיין 2013. תמונה עם מתנדבי הרשימה הרצליה באהבה – יום ששי אחרון לפני הבחירות שנערכו ב22/10/13 התאספנו לתמונה קבוצתית מרגשת עם תקווה גדולה לניצחון

מה הביא אותך לתמוך ביריב פישר בבחירות האחרונות?
כאמור, כמי שהנושא המוניציפלי נשאר אצלה בדם תמיד עקבתי אחרי הבחירות ואחרי המועמדים השונים, היה לי חשוב להשפיע על הבחירות. כהונה של  עשר שנים כראש עיר היא המקסימום מבחינתי. תפקיד ראש העיר שוחק ומשחית, והרבה יסכימו איתי שעשור זה פרק זמן נכון לסיים כהונה. קדנציה ראשונה לומדים ובשנייה מבצעים.

לכן,  כשיריב פישר הודיע שהוא מתמודד, החלטתי לשקול  את התמיכה בו, זאת מבלי שהייתה לנו הכרות מוקדמת. נפגשנו לשיחה בארבע עיניים והתרשמתי מאוד. פגשתי בחור חייכן, בגבה העיניים, עם רקע עשיר בניהול עסקים, ועם ותק רב שנים במועצה. השתכנעתי שיש לו  את הניסיון הנדרש, האישיות וארגז הכלים המתאים  לכהן כראש העיר הבא של הרצליה. ברורו לי שיריב הוא שונה מהמודל של אלי לנדאו שהכרתי והערכתי, אבל זה לא הרתיע אותי מלהמר עליו. האמנתי בו, ועדיין מאמינה.

מהם לדעתך האתגרים העיקריים שעומדים בפני ראש עיר חדש? 
כשאתה מגיע לראשות העיר. יש זמן למידה, זמן גיבוש אסטרטגיה, זמן לגיוס צוות עובדים שיעטוף וייתן מענה, אבל לתושבים אין זמן וזה לגמרי מובן, הם מבחינתם מבקשים להמשיך לקבל שירות. העיר הרצליה גדלה משמעותית מיום שכיהנתי כרל"שית. מגוון הנושאים, המשברים, הפרויקטים ונוסיף לזה את המצב הביטחוני המורכב, שמעמיס על הצוות העירוני ובוודאות גוזל ממנו זמן, על חשבון עבודות שגרתיות.

מה בתמונה: יום ניקיון עובדי העיריה.  ביוזמתו של אלי לנדאו, עזבו עובדי העיריה ליום אחד את משרדם ויצאו לרחובות העיר עם מטאטא כדי להשתתף בניקיון העיר. כולם נטלו חלק, ממנהלים בכירים ועד הפקידות הזוטרה. ארוע שחזר על עצמו כל שנה.

בנושא ניקיון העיר אכן דורש שיפור, אבל מאחר והכהונה החלה באמצע שנת התקציב, אין דרך להגדיל את המשאבים הנדרשים. יש להמתין לאישור תקציב 2025. גם נושא המיגון של מוסדות החינוך, נושא שלא טופל שנים, תופס עכשיו כותרות, ולא פשוט להיכנס לנעלי ההנהגה הקודמת ולהתחיל לפתור את כל מה שהם השאירו אחריהם.

בהקשר לתחלופת כוח אדם. כמי שהתמודדה על ראשות העיר, כבר אז שמעתי חשש של עובדים, שתהיה עריפת ראשים ואז אמרתי: "עובדים מקצועיים ולויאליים, אין להם סיבה לחשוש". להבנתי, גם יריב פישר לא מיהר להחליף עובדים, באופן טבעי היו ויהיו עובדים שהרגישו שהם מיצו וינצלו את ההזדמנות לעבור לתפקיד הבא.

מה דעתך על השינויים שעשה יריב פישר ברחוב סוקולוב? ומה האתגרים הנוספים שעומדים בפניו בהקשר לרחוב? 
רחוב סוקולוב זה אתגר נוסף שתמיד עמד בפני ראשי העיר, לצערי, לא הצליחו להתמודד אתו. יעל גרמן הוסיפה כיכר מוזרה ברחוב בן גוריון סוקולוב ליד בניין לב העיר, מה שהקשה אף יותר על התנועה ברחוב וטוב עשה ראש העיר הקודם, משה פדלון שביטל אותה.

הרחוב מאתגר גם מבחינה תחבורתית וגם מבחינה תחזוקתית  וויזואלית. מבחינה ויזואלית ותחזוקתית אני מברכת על השינוי שעשה יריב פישר. כבר שנים אני מסתובבת ברחוב בימי שישי ורואה את המדרון החלקלק, כיצד הסוחרים מרגישים שהם כביכול משלמים שכירות גם על המדרכה בפתח החנות שלהם. הרחוב הפך לשוק, לא רחוב שראוי לעיר כמו הרצליה. דרוש אומץ למהלך כזה, לא בדיוק פופוליסטי היה להחזיר אותם לגבול הטבעי שלהם. יודעת שהרבה תושבים תומכים בזה, כמובן, שלסוחרים זה פחות נוח, ולכן גם "זכה" יריב פישר להפגנות מול ביתו.

הפעולה הזו שנעשתה היא חשובה, אבל לא פותרת את הבעיה ברחוב הקטן והסואן. יש בעיות חניה קשות ולהרצליינים מאוד קשה ללכת ברגל, כולם רוצים להחנות ברחוב, ואם אין אז גם "דאבל פארקינג " הולך וסותם את הרחוב.

בתקופת אלי לנדאו , נעשו פניות למספר אדריכלים, וזכור לי שהייתה תוכנית לעשות חניה תת קרקעית מתחת לרחוב, ולהפוך את הרחוב למדרחוב.  לדעתי, זה פתרון מעולה וקיים במדינות באירופה. כנראה לא זול, אבל כל עוד לא יהיה פתרון לחניה, הכאוס ברחוב רק ילך ויגדל. אני ממש מקווה שיריב פישר ישקול כזו תוכנית.

איזו השפעה יש לרשתות החברתיות וההתפתחות הטכנולוגית על הדינמיקה המוניציפלית?
מאז שנכנסו הרשתות החברתיות לחיינו וקיימת היכולת לתקשר עם קהל היעד באמצעות מסרונים והודעות וואטסאפ, זה מאוד מקל על המועמדים לראשות העיר, ועל ראשי העיר לתקשר עם התושבים. זכור לי היטב שבתקופת לנדאו במטרה להגיע לקהל הבוחרים נשכרו סוקרים שעברו בבתים ברחבי העיר, וגם שוחחו טלפונית עם קהל היעד במטרה לאחר את הבוחר המסומן.

כיום קיימות אפליקציות מתקדמות שמקלות משמעותית על התהליך ומאפשרות לקצר את זמן זיהוי הבוחרים. בנוסף, גם המועמדים יכולים לתקשר באמצעות הודעות ובאמצעות פוסטים מלווים בצילומים עם התושבים, לדווח על העשייה ועל האתגרים, מאפשר לפוליטיקאים חשיפה אידיאלית כלפי כל מי  שמוגדר תושב הרצליה.

מצד שני, הרשתות החברתיות וקבוצות הוואטסאפ המקומיות שגדלו משמעותית, אלו אמצעים לנגח את הפוליטיקאים. התחושה היא שהנהלת העיר נמצאת כל הזמן במרדף להעביר מידע עדכני וגם להגיב על פוסטים של תושבים, לעיתים לא אובייקטיבים, שהם לא תמיד מדויקים בלשון המעטה, וגורמים נזק .

מה בתמונה: המטווח האולימפי בתקופתו של אלי לנדאו נחנך המטווח האולימפי צמוד לקאונטרי של הרצליה. המטווח החדש הפך למקור גאווה לעיר שאירחה בו לעיתים קרובות אורחים מכובדים.

מה דעתך על הביקורת כלפי ההנהגה החדשה?
לצד התגובות הטובות והשינויים המבורכים, אני רואה גם השתלחויות כלפי ההנהגה החדשה בנושאים שונים כמו חינוך, ניקיון, ביטחון ועוד. בעיקר באמצעות הרשתות החברתיות, אני לא הסניגורית של ההנהגה החדשה, ואם יש צורך בביקורת אני לא אחסוך אותה. יחד עם זאת, אני בתחושה שרבים מהמבקרים לא מגיעים ממקום נקי ואובייקטיבי.

הייתה, לדוגמא, ביקורת על תחלופה גדולה באגף החינוך,  ביקורת לא מוצדקת. מדובר בעובדים שכיהנו בתפקידיהם לפחות עשור, וזה רק טבעי ואפילו נכון שיפנו את מקומם לעובדים רעננים. כל משרה שאתה מכהן בה זמן רב הינה שוחקת ופוגעת בשרות. בימים האחרונים התבשרנו על מינוי חדש באגף החינוך, מינוי מצויין. מציעה לכל המקטרגים להמתין לתוצאות ולא לצאת בהכפשות חסרות בסיס.

מה דעתך על מעורבות התושבים בפוליטיקה המקומית?
חילופי השלטון לא מעניינים את האזרח הקטן. הוא במקרה הטוב הטריח עצמו לקלפי, וגם זה לא תמיד. אחוזי הצבעה לבחירות מוניציפליות ממש נמוכים, לצערי. האזרחים עדיין לא קלטו כמה חשוב להשפיע נכון על בחירת ההנהגה המקומית. מניסיון שלי בתקופה בה התמודדתי לראשות העיר, מאוד היה מתסכל לראות את האדישות, הסקפטיות, וחוסר האמון של התושבים.

נכון שהיינו עשרה מועמדים שזה ממש מבלבל, אבל הרגשת שאין להם ממש עניין להתעמק במצע של המועמדים להבין את ההבדל ביניהם, הם ממש לא היו בעניין. הרבה לא ידעו שיש בחירות, לא הכירו את המתמודדים, לא מהרו להגיע לחוגי בית. כמי שהשקיעה מאמץ של זמן וכסף במערכת הבחירות והאמינה שהיא ראוייה לתפקיד זה היה מאוד מתסכל.

מה בתמונה: חתימה על ההסכם הקואליציוני. מיכאלה מארחת בביתה את מעמד החתימות על ההסכם הקואליציוני החדש מיד לאחר הבחירות. מימין: ראש העיר הנכנס, יריב פישר, מיכאלה זידנר, עוזר ראש העיר אלכס גולדשטיין וסגן ראש העיר הנכנס, איל פביאן.

מה המסר שלך לראש העיר החדש?
תפקיד ראש העיר הוא מרתק, מאתגר עם הרבה סיפוק. אבל גם כפוי טובה. אין ראש עיר יכול לצפות שכולם יהיו מרוצים מהחלטותיו, ובבחירות הבאות יקבל את 100 אחוזי ההצבעה. מה שטוב לאחד לאו דווקא טוב לשני, עליו לעבוד לפי החוק ולפי המצפון שלו לטובת התושבים ולכבוש את היעדים העומדים בפניו. ראש עיר צובר הרבה אויבים במהלך הקדנציה שלו, כי ההחלטות אמיצות שנעשות הן לא תמיד פופוליסטיות. מקווה שהתושבים  יבינו בסוף, שמה שטוב וחשוב לעיר לא תמיד משרת את האינטרסים האישיים שלהם .לנסות להיכנס לנעליו ולהבין מאיזה מקום הוא מקבל את ההחלטות שלו.

צוות העובדים שראש העיר יבחר בעיקר המנהלים הבכירים הוא קריטי להצלחתו, מתן סמכויות נרחבות הוא חיוני, דע לבחור את האנשים בעמדות מפתח, תהיה המומחה למומחים, ומכאן הדרך להצלחה בטוחה יותר.