למען החטופים
״העירייה שלחה אתכם לעזור לנו?״ לפי אורלי וולף, זו הייתה אחת התגובות שקיבלו מנחות לונה כשהגיעו לפגוש הורים בגינות בהרצליה. בתחילה היו גם שאלות וחששות: מי אתן, למי אתן שייכות, ולמה ניגשתן אלינו? כיום, היא מספרת, יש כבר הורים שמגיעים עם פתק ושאלות שהכינו בבית.
המעבר הזה ממחיש את הרעיון שמאחורי לונה בהרצליה: לא להמתין שהורים יירשמו להרצאה או יבקשו עזרה, אלא לפגוש אותם בתוך השגרה. לפעמים בזמן שהילד במגלשה, לפעמים בהמתנה לחוג, ולפעמים בקבוצה שנפגשת לאורך זמן.
על לונה שמענו עוד לפני השיחה עם וולף, מתושבים וגם מגורמים בעירייה. המיזם החברתי, שצמח על פי חזון ראש העיר, יריב פישר ובהובלת ראשת מטה החינוך העירוני, קרן פריימן, סקרן אותנו. לכן שמחנו על ההזדמנות לשוחח עם מי שעומדת מאחוריו ולהבין איך רעיון שנולד מהקשבה להורים הופך למפגשים בגינות, בבתי קפה ובסלונים של תושבים.
וולף, שהקימה גם את רשת מרכזי הלמידה שביט ואת מרכז נוגה לתרבות והעשרה, עובדת בעירייה כעשרים שנה. היא תושבת רעננה ואם לשתי בנות מתבגרות. בריאיון היא מסבירה מה הוביל אותה להתמקד בהורים עצמם, ואיך היא מנסה לחבר בין כלים מעשיים לבין תחושת שייכות.
ההורים מחזיקים את הבית. מי מחזיק אותם?
מה הוביל אותך להקים את לונה?
פגשתי הורים שהביאו ילדים למרכזי הלמידה, ובשיחות גיליתי מצוקה גדולה. מהקורונה, דרך שבעה באוקטובר והמלחמה, החיים נעשו מורכבים מאוד. ההורים צריכים להחזיק את הבית ואת המשפחה. שאלתי את עצמי: מי דואג להורים? מי מסתכל עלינו? בסוף, אני גם אמא.
גם בשביט וגם בנוגה עשינו פעילויות להורים לאורך השנים, אבל הבנתי שזה לא מספיק. התחלתי לבדוק מה קורה ברשויות אחרות, הצטרפתי לפורום הארצי להורות ונפגשתי עם מנהלי בתי ספר. רציתי לחבר את המענים, וגם לומר לרשות: הורות היא חלק ממה שאנחנו צריכים לקחת עליו אחריות.
כאמא לשתי מתבגרות, מה שונה בהורות שלך מהבית שבו גדלת?
אני מהדור שצלצלו לו באינטרקום כדי שירד לשחק למטה. אמא שלי חיכתה בבית עם הפירה והשניצל בצהריים. אני רואה את הילדות שלי כשאני חוזרת בערב, ולפעמים נותנת להן כיף וכבר יוצאת להרצאה או לסדנה.
אני לא חושבת שלפני שלושים שנה לא היו אתגרים, אבל היום הם נראים אחרת. ההורים ממשיכים לעבוד ולהתפרנס גם בזמן חירום, ובמקביל צריכים לתת מענה לילדים. יש מסכים, יש עולם שמשתנה במהירות, ולפעמים ההורה לא יודע מה הילד עושה בתוך המשחק או למה הוא לא יוצא מהחדר.
לונה בהרצליה: להפוך את כיוון ההגעה
למה לא להסתפק בהזמנה להרצאות ולסדנאות?
בשיחות עם בתי ספר ועם רשויות אחרות שמעתי שוב ושוב: רוצים לעשות פעילות, אבל ההורים לא באים. אין זמן, אין פניות, ולא כולם יכולים להתחייב לסדרה ארוכה. לכן אמרתי שצריך לעשות היפוך של הנגישות: אם אתם לא פנויים להגיע אלינו, אנחנו נגיע אליכם. נפגוש אתכם בחיים עצמם.
איך זה נראה בפועל?
בגינות אנחנו מגיעים עם צוות המנחות, פורשים מחצלת ומשחקים ומתחילים לנהל שיחה. אנחנו מגיעים גם למרכזים קהילתיים. הורים מכניסים ילד לחוג ולפעמים יושבים חמישים דקות ומחכים. למה לא לנצל את הזמן הזה?
מנחה מתיישבת ליד הורה, ומתפתחת שיחה על אתגר בבית. לפעמים בשיחה קצרה אפשר לתת כלי שהוא יוכל לנסות כבר באותו ערב. בנוסף, המפגש מאפשר להכיר את הפעילויות שלנו ולהבין שיש למי לפנות בהמשך.
מי המנחות, ומה קורה כשהורה לא רוצה לדבר באמצע הגינה?
בצוות יש כשתים־עשרה מנחות הורים, שלמדו במכון אדלר ומגיעות עם ניסיון וקליניקות פרטיות. לכל אחת תחומי התמחות משלה. לצוות שיוצא לשטח אני קוראת 'סיירת לונה'. יש הורים פתוחים יותר ויש פחות. אנחנו מאפשרים לזוז הצידה ולשוחח באופן אישי. היה אבא שבהתחלה אמר שזה קצת מלחיץ אותו, ובהמשך התיישב עם מנחה בקצה השני של הגינה. אנחנו מפרסמים מראש לאן מגיעים, וכבר יש הורים שבאים מוכנים עם שאלות.
מהתפרצות רגשית לשיחה על מסכים
תוכלי לתת דוגמה למה ששיחה קצרה יכולה לעשות?
באחד המפגשים הגיע אבא נסער אחרי התפרצות רגשית ראשונה שחווה עם הילד הראשון שלו. המנחה הסבירה לו מה עשוי לעמוד מאחורי ההתנהגות, ודיברה איתו על האפשרות להישאר רגוע ונוכח לצד הילד.
ראית את האבא נושם לרווחה. לפעמים הידע הקטן הזה מאפשר להבין מה קורה, במקום להרגיש אכזבה או לשאול 'איך זה קרה לי?'. זה יכול להיות גם סביב התארגנות בבית, שגרות או שיעורי בית. חשוב לי לתת משהו מעשי שאפשר לקחת הביתה.
ובמפגש מתמשך, כמו מעגל אבות, יש אפשרות להעמיק יותר?
כן. אבא אחד מגיע עם קושי בתקשורת עם בת מתבגרת, שלא רוצה לעשות איתו את הדברים שעשו כשהייתה קטנה. אבא אחר מגיע מתוך מחשבה שהילד שלו מכור למסכים. המנחה מנסה לברר איתו מה הילד עושה במשחק ועל איזה צורך זה עונה.
באחד המקרים, מתוך הבירור עלו גם קשיים אחרים בבית, ובהם תחרות בין אחים. כלומר, לא נשארים רק בכותרת שההורה הגיע איתה, אלא מנסים להבין מה עומד מאחוריה.
איפה עובר הגבול בין המפגשים שלכם לבין טיפול?
אנחנו לא טיפול ולא מתיימרים להיות מטפלים. יש ברשות שירותים ואנשי מקצוע שעוסקים בטיפול. אנחנו נותנים פתח, דלת, גשר, וגם מחברים הורים לשירותים העירוניים. הרעיון הוא להיות כתובת לאורך הדרך, ולא לחכות למשבר הבא.
קהילה שנמשכת גם אחרי המפגש
אילו מפגשים נוספים מתקיימים בלונה?
יש 'הורות בסלון', שבה תושבים מארחים בבית קבוצה עם מנחה. השתתפתי, למשל, במפגשים על סמכות הורית ועל חרמות וחוסן. חשוב לי לשלב את זה גם בשוטף, ולא רק כאירוע חגיגי.
יש גם 'לונה קפה', מפגש שבועי בבית קפה אחר בעיר, סביב נושא שמפרסמים מראש. מגיעים כשתים־עשרה עד חמש־עשרה הורים. כשאמא מספרת על התפרצות של הילד בקניון ואמא אחרת אומרת 'גם לי זה קרה', יש בזה משהו מנחם. מבינים שלא רק אצלנו זה קורה.
מה את רואה במעגל האבות מעבר לשיחה על הקשיים?
זה מקום שבו אפשר לשבת, לפרוק ולשתף בלי ביקורת. חשוב לי שהמנחים יגיעו כמה שיותר נקיים מדעות קדומות, ושיהיו שם בשביל המשתתפים. באחד המפגשים האבות סיפרו לי שאחרי כל מפגש הם ממשיכים לבירה בים. מבחינתי, זה היה רגע שבו הרגשתי שזכיתי. נוצר קשר שנמשך גם מעבר לפעילות.
הורות בכל גיל, וחיבור למערכת החינוך
כשאת אומרת שהפעילות מיועדת להורים באשר הם, למה את מתכוונת?
גם אמא לילד בן חמישים היא אמא. בנוגה פגשתי אם לבן בוגר שעדיין מתגורר בבית, ושאלה איך משחררים אותו לעולם. היא גם רוצה לחיות את החיים שלה. לכל גיל יש סוגיות אחרות, וההורות לא נגמרת.
לצד זה יש פעילות לגרושים ולגרושות, וגם קבוצה ללהט״בים ששוקלים הורות. חשוב לי שכל אחד ימצא את המקום שמתאים לו ואת האנשים שאפשר לחלוק איתם את מה שעובר עליו.
איך אתם עובדים עם בתי הספר והגנים?
אנחנו מדברים עם המנהלים והצוותים, בודקים מה הסוגיות הבוערות ומה ההורים מבקשים, ובהתאם בונים מענה. לפעמים זו סדנה של כמה מפגשים סביב סמכות הורית, ולפעמים סביב תקשורת בין ההורים לצוות החינוכי. לא מביאים לכל מקום את אותה תוכנית.
איך אתם מנסים להגיע דווקא להורים שלא נרשמים בדרך כלל לפעילויות?
זו אחת המטרות שהצבתי. כשפוגשים הורים בגינה, באספת הורים או בזמן ההמתנה לחוג, מתחיל קשר שלא בהכרח היה נוצר אחרת. אנחנו מקפידים להגיע לאזורים שונים בעיר, לחשוף את הפעילות ולאפשר המשך קשר. המפגשים גם עוזרים לנו לאסוף צרכים ולהבין מה חסר.
מה הצעד הראשון להורה שרוצה לבדוק אם זה מתאים לו?
אפשר להתעניין דרך האתר, הרשתות החברתיות וקבוצות הוואטסאפ, וגם להתקשר לפני שמחליטים. לשאול מי המנחה, מה אופי הפעילות והאם היא מתאימה. אנחנו מנסים להיות רגישים ולאפשר גם פנייה אנונימית. המטרה שלי היא שכל הורה בהרצליה יכיר את לונה וימצא את הדרך שלו להשתלב – בהרצאה, בסדנה, בקבוצה או במפגש במרחב הציבורי.
כשהיוזמה מהשטח פוגשת רוח גבית עירונית
הסיפור של לונה הוא גם סיפור על יזמות חברתית שצומחת מתוך העירייה: מנהלת שמזהה צורך במפגש היומיומי עם התושבים, מציעה דרך אחרת לתת לו מענה ופועלת להפוך את הרעיון למציאות. וולף מספרת כי ראש העיר התלהב מהיוזמה מראשיתה, נתן לה רוח גבית וסייע להעמיד לרשותה משאבים.
זהו חיבור שראוי להערכה: עובדים ומנהלים שחושבים מחוץ לקופסה ורוצים לשנות, לצד הנהלה שיודעת לזהות את היוזמות שלהם, לטפח אותן ולאפשר להן לצמוח. בלונה, החיבור הזה מקבל ביטוי במפגשים עם ההורים עצמם – ובניסיון להפוך הקשבה לצורך למענה נגיש בחיי היומיום.
- לצפייה בלוח הפעילויות של לונה באתר עיריית הרצליה.
- למידע נוסף על לונה באתר עיריית הרצליה.
- עמוד הפייסבוק של לונה.
- ליצירת קשר ופרטים נוספים ניתן לפנות במייל Luna@herzliya.muni.il
