למען החטופים
אתמול בערב התכנסו כ-300 תושבי הרצליה בכיכר הרוקדים לעצרת שקטה אך חזקה – יום 699 לטבח השביעי באוקטובר. בין דמעות ותקווה, בין זכרון לקריאה לפעולה, התגלה אתמול סיפור אישי מטלטל שמבטא את מורכבות המציאות הישראלית כיום. מארגני העצרת מקפידים להביא אל הבמה דמויות משמעותיות שחלקן מעצם חייהן מהווה עדות חיה לזוועות השביעי באוקטובר ולמחיר שעדיין משלמות משפחות ישראליות.
ענת לאופר פתחה בדברים שחשפו את המציאות הכואבת: "אנחנו מחכות לסגירת המעגל הזאת, מקום לבוא אליו ולהרגיש את אבא. גם על הזכות להתאבל צריך לצאת ולהיאבק". הדברים, שמתייחסים למשפחת ויס שזכתה לסגור מעגל השבוע, הדגישו את הניגוד הצורב לגורלן של 48 משפחות שעדיין חיות "בסיוט שלא נגמר, במציאות לא נתפסת".
במרכזה של העצרת עמדה תמי ברוך מקיבוץ בארי, שאיבדה שני בניה – עידן שנרצח בשביעי באוקטובר וסער שנחטף חי ונרצח בשבי החמאס.
לאופר הזכירה את עידן סתיוי, שהובא לקבורה השבוע בכפר מעש: "עידן היה רק בן 28 במותו". סיפור גבורתו נחשף בדבריה – איך הגיע לפסטיבל כדי לצלם חברים, איך סייע לזוג מבלים להימלט כשהחלה המתקפה, ואיך נחטף לעזה לאחר שהתחבא תחת עץ במשך שעה וחצי.
"699 ימים, 100 שבועות" – המספרים שמבטאים נצח
"699 ימים, 100 שבועות, זמן שהוא נצח לחטופים ולמשפחותיהם" – כך הגדירה לאופר את משך הזמן המטורף שחלף מאז אותו שבת שחור. המחשבה שחטופים חיים עלולים לאבד את חייהם דווקא בגלל כניסת צה"ל לעזה תוארה כ"לא נתפסת ולא אנושית".
הקריאה המרכזית שעלתה מהעצרת הייתה ברורה: "את המלחמה הזאת צריך לסיים. צריך להשיב בראש ובראשונה את כל 48 החטופים והחטופה הביתה". לאופר הדגישה כי מדינת ישראל קמה כדי להבטיח "שתמיד יהיה מי שיילחם עבורנו, מדינה שלא משאירה אף אחד מאחור".
הסיפור האישי: תמי ברוך – אמא לעידן ז"ל ולסהר החטוף
הרגע החזק ביותר בעצרת היה כאשר תמי ברוך, תושבת בארי, עלתה לבמה לספר את סיפור משפחתה. תמי איבדה את בנה עידן בשביעי באוקטובר, ואת בנה סער – שנחטף חי ונרצח בשבי.
בוקר השביעי באוקטובר: "אימא, אני חושב שאני שומע יריות"
תמי התחילה לספר כיצד התחיל עבורה הסיוט: "אני במקרה, ב-7 באוקטובר, ישנתי בגדרה ולא הייתי בבית". ב-6:30 בבוקר, כששמעה אזעקה, היא הבינה מיד שזה מעזה ומיהרה להתקשר לעידן שישן בביתה בבארי, קרוב לגדר. בתחילה עידן התנגד: "מה פתאום להיכנס לממ"ד? את עוד פעם סתם לחוצה". אך כשהיא הדגישה לו שהפעם זה אמיתי, הוא אמר: "את יודעת מה? אני חושב שאני שומע יריות. אני בטוח שאני שומע יריות. אני נכנס".
הגיהנום במ"מד: שלושה רימונים ופציעה קשה
בסביבות 8:30 נכנסו מחבלים לראשונה לבית, אך לא ניסו לפתוח את הממ"ד. אך בתשע ועשרים, כאשר עידן רצה לצאת לאכול משום שהוא "היפר-אקטיבי", המחבלים חזרו. הפעם הם הצליחו להכניס שלושה רימונים דרך דלת הממ"ד. "עידן נפצע מהגב ועד הרגליים, כולו רסיסים, סהר עם פציעה קלה". מרחוק, תמי, אחות מוסמכת בהכשרתה, הנחתה את סהר איך לטפל באח הפצוע: "תשלח לי תמונה, אני אבין אולי מה המצב, תנסה לבדוק לו דופק".
הבריחה מהבית הבוער והשיחה האחרונה
כאשר הבית עלה באש, הם נאלצו לצאת מהממ"ד. "סהר אומר לי: אימא, כואב להישרף. אנחנו יוצאים מהממ"ד". הם הוציאו את הכלבה, וסהר עזר לעידן הפצוע להגיע לשיחים. השיחה האחרונה עם עידן הייתה כואבת: "אימא, אני מתחבא. אני לא יכול לדבר. אבל תדעי שאני בשיחים". כשהיא אמרה לו שהשיחים לא טובים, הוא הרגיע: "סהר, עוד רגע יגיע ונחליף לשיחים יותר טובים".
השיחה הסופית עם סהר הייתה דרמטית: "אמא, אני לא מוצא את המשאף. תסבירי לי איפה המשאף של עידן, כי יש לו התקף של אסתמה".
המסע הכואב לגילוי האמת
ביום רביעי שלאחר מכן, הודיעו לתמי שעידן נהרג. "אמרו לי שהוא נהרג. אמרתי להם: לא, הוא לא נהרג. הוא נרצח". על סהר לא ידעה כלום עוד שלושה וחצי שבועות.
באמצע דצמבר 2023 קיבלה שיחה שסהר חי. "אני לא יודעת אם לבכות או לשמוח. אני לא יודעת מה הוא היה רוצה". אך שבוע לאחר מכן הודיעו לה שחמאס הוציא הודעה על מותו.
"אחרי 7 באוקטובר, אני לא מאמינה לצבא" – אמרה בכנות כואבת. באותו ערב הראו לה סרטון של סהר מת. "אין בזה שום טעם לראות את הבן שלי שחוט שם".
מסר הלב: "שקודם יחזרו את מי שחי"
למרות האבל הכפול, תמי הביעה עמדה מוסרית חד-משמעית: "אני רוצה לסגור מעגל, אבל אני רוצה שה-20 משפחות, 22 משפחות שיכולות לסגור מעגל בצורה אחרת, יסגרו מעגל בצורה אחרת". היא הוסיפה בכאב רב: "שקודם יחזרו את מי שחי, כי הם סובלים דקה-דקה. הם מעורבים שם. הבן שלי כבר לא סובל שם".
זכרון אישי: השיער הארוך והדמות הקדמונית
בסיום דבריה, תמי שיתפה זיכרון אישי מרגש על סהר. לפני הגיוס גידל שיער ארוך והתלונן: "אם יש בנות לוחמות, אז למה אני לוחם לא יכול להיות עם שיער ארוך? זו אפליה מגדרית".
יום לפני הגיוס הסתפר, אבל אמר לאמא: "מחר, כשתסיעי אותי, תראי אותי. אני עוד לא אוהב איך שאני נראה, מחר את חייבת לראות אותי".
כששב מדרום אמריקה עם שיער ארוך, הוא אמר שרוצה לתרום אותו לחולי סרטן. תמי שיתפה גם על אהבתם של שני הבנים למשחקי תפקידים – הם "מאוד מאוד אהבו D&D ו-RD&D" והיו יכולים "להתחפש לדמויות מיתולוגיות ואבירים".
סער ביקש ממנה לתפור לו תחפושת עור ו"הסתובב ככה ברכבת". כשהיא שאלה אותו אם הוא בטוח שרוצה לנסוע ככה ברכבת, הוא אמר: "את לא מבינה, זו דמות מאוד משמעותית. אני אדם קדמון".
כששב מדרום אמריקה עם שיער ארוך, הוא אמר שרוצה לתרום אותו לחולי סרטן. אמא דאגה איך ילמד באוניברסיטה עם השיער הארוך, והוא ענה: "תני לי להתרגל למצב, אני אתרום את השיער, ואני אסתפר כשיהיה נכון לי".
"לצערו, סיפרו אותו בהזדמנות אחרת" – סיימה תמי את הסיפור הכואב.
קריאה לפעולה: "מחזירים את החטופים מפסיקים את המלחמה"
העצרת הסתיימה במסר ברור וחד: "עוד יום בחיק המשפחה. אבל זה לא עוד יום שישי, ביום שישי השבעה מאות לטבח השבעה באוקטובר". היא הדגישה שלמרות שידעו שהמלחמה תארך זמן, "בחלום הכי רע והכי גרוע לא חשבנו שאחרי 700 ימים יהיו עדיין 48 חטופים".
הביקורת על המלחמה הייתה חריפה: "מלחמה בלי תכלית, מלחמה שאיבדה את הדרך, מלחמה אינסופית, מלחמה לשם מלחמה".
העצרת למען השבת החטופים בכיכר הרוקדים בהרצליה מתקיימת בקביעות מאז שבוע לאחר השבעה באוקטובר, במסגרת "החמ"ל האזרחי הרצליה". ימי חמישי בשעה 19:00 בערב, הציבור מוזמן להגיע, להשתתף ולתמוך במשפחות החטופים.
- הכיכר נמצאת בצומת הרחובות יהודה הנשיא ודוד רזיאל בעיר .
- הוראות הגעה ב-Waze
- עמוד הפייסבוק של מטה המשפחות להחזרת החטופים והשבויים: https://www.facebook.com/gettingthemback
- ערוץ היוטיוב של העצרת בהרצליה למען החזרת החטופים youtube.com/@Herzliyahugs
- אתר האינטרנט של המרכז לסיוע האזרחי (לשעבר יהודה הנשיא 52, וכיום באשכול פיס זאב) herzliyahugs.com
