למען החטופים
ביום פתיחת שנת הלימודים תשפ"ו, כאשר מיליוני תלמידים בישראל חוזרים לספסל הלימודים, מנהל תיכון היובל בהרצליה עופר אילות בחר לשתף הורי תלמידיו במכתב פתוח וכואב שמביע את המציאות המורכבת של ניהול מוסד חינוכי במדינה במשבר. "מחר, 696 ימים ואנו עודנו באירוע הנורא שהחל ב-7 באוקטובר", כתב המנהל המנוסה, ובמילים מרגשות תיאר את האתגר הייחודי של חזרה ל"שגרת שפיות" תוך כדי מציאות של מלחמה מתמשכת .
להלן המכתב המלא שנשלח אתמול, יום לני תחילת שנת הלימודים תשפ"ו:
לכולם שלום,
לפני מעל 40 שנה ואני מפקד פלוגה צעיר בגולני, בעת מלחמת לבנון שנקראה "שלום הגליל", כשיצאתי מדי פעם לחופשה קצרה, התקשיתי להסתגל למעבר הקיצוני שבין המהומה שבחזית לבין העורף שנוהג כהרגלו. מחד, תמהתי על הניתוק המוחלט שבין העורף שנוהג נורמלי לבין המציאות הלא נורמלית שבלבנון. מאידך, שמחתי על כך שהעורף מתנהג נורמלי. הרי לשם כך אנחנו בחזית.
גם אז, נשמעו בציבור קולות שמזהירים מפני חוסר התוחלת של פעולתנו שם ואכן בשנת 2000, נסוג צה"ל מלבנון אחרי 18 שנה שבהן בוסס בבוץ הלבנוני.
מחר, 696 ימים ואנו עודנו באירוע הנורא שהחל ב-7 באוקטובר. 1164 חללים (אזרחים וחיילים) ועוד 611 חיילים עד כה. 48 חטופים. אלפי משפחות שבורות ועוד רבבות אזרחים שתומכים בהן ומנסים להשפיע על החלטות הממשלה.
בתווך, אנחנו, מנסים לנהל שגרה של שפיות.
מחר, נפתח את שנת הלימודים החדשה. נלבש חולצה צהובה או לבנה, נזדהה כלפי חוץ ונמשיך בעיסוקינו כרגיל.
האם ההתרגשות ניכרת? האם יש תחושה חגיגית?
השנה, יותר מתמיד, אנחנו נפגשים בצל אתגרים לא פשוטים – גם במערכת החינוך וגם למדינת ישראל כולה. המציאות הקשה חלחלה לתוך בתי הספר ואנחנו מתנהלים במציאות מטלטלת מכל הכיוונים.
אני מרגיש אצל כולנו, בעיקר עייפות. תחושה של שחיקה ושל עצב. מדינה בהפרעה. הורים מותשים, תלמידים מבולבלים ומורים שהם גם הורים לאחר קיץ מורכב.
שלשום התקיים כנס למנהלי מחוז תל אביב במעמד שר החינוך. באולם יושבים מאות מנהלים שהגיעו כדי לשמוע מהשר על תוכניות המערכת והחזון לעתיד. מנהלת המחוז עולה לברך ומודיעה ש"נבצר משר החינוך להגיע". בשלב זה עזבתי את האולם. הכעס הוא בגלל תחושת הזלזול במנהלים ואנשי החינוך שמשקיעים את נשמתם בשמירה והגנה על המערכת ועל התלמידים. הפער בין המילים הגבוהות לבין ההתנהלות בפועל – פשוט מקומם.
זו המציאות שבה נמצאים המנהלים והמורים במערכת החינוך.
אתם, התלמידים וההורים, חיים בתחושת חוסר ודאות ולעיתים פחד. התלמידים מגיעים, עם פערים גדולים שהחריפו בשנים האחרונות, עם מורכבות רגשית ותפקודית שלא ידענו בעבר. ניכר הצורך בגיבוש זהות אישית וערכית של התלמידים, חיזוק תחושת השייכות למדינה ולחברה. חיזוק הרוח הציונית והבנת המשמעות של קיומנו כאן.
ואצלנו המורים, קיים מחסור גדל והולך במורים איכותיים. המורים עובדים בתנאים לא פשוטים וחווים שחיקה ועומס. המורים הם דמויות משמעותיות שתפקידם לספק תחושת ביטחון. בתיכון היובל מכירים בכך שכל מורה הוא נכס יקר וחייבים לשמר אותו ולדאוג לגייס מורים טובים נוספים.
בתוך המתחים החברתיים והפוליטיים אנחנו הזירה שבה אפשר לגדל דור שמסוגל להקשיב, לכבד דעות שונות, ולחיות ביחד למרות חילוקי הדעות. תפקיד בית הספר הוא לצמצם את הפערים ולא לוותר על אף תלמיד. הרוח שלנו היא שאנחנו לא רק מלמדים מקצועות, אנחנו מחנכים את העתיד של המדינה. בית הספר הוא המקום שבו אפשר לשנות מציאות, להשפיע על חייהם של הצעירים ולהעניק להם כלים להתמודדות. בית הספר שלנו הוא לא רק מקום של למידה – הוא אי של שפיות, של הקשבה, של ערכים ושל תקווה. אנחנו מחנכים דור שידע לא רק לעבור מבחנים, אלא גם להקשיב, לכבד, לחלום ולעצב מציאות טובה יותר.
אתמול, ביום הערכות, אמרתי למורי תיכון היובל שהתלמידים שלנו זקוקים לנו – לידע שלנו, ללב שלנו, וליכולת שלנו להאמין בהם גם כשהם לא תמיד מאמינים בעצמם.
אני מזמין את כולנו להתחיל את השנה ברוח של שותפות. לדעת שאנחנו לא לבד, אלא צוות אחד – מחויב, אכפתי ומסור. רק ביחד נוכל לעמוד באתגרים, ולבנות סביבה חינוכית שמעניקה כוחות גם לתלמידים וגם לנו כמורים.
אני מבקש לפתוח את השנה בתחושה אחת חזקה: אנחנו צוות, קהילה, משפחה מקצועית.
ביחד – נוכל לעשות הכל.
ולסיום:
מי ייתן ושנת תשפ"ו תהיה שנה שבה כולנו נוביל, נקשיב, נצחק – ונמצא דרכים להאיר את הדרך, עבורנו ועבור הסובבים אותנו. שנזכור שגם בתקופות של משבר וכאב, יש בכוחנו להעניק תחושת ביטחון ותקווה, ולמצוא רגעי אור גם בימים חשוכים. שנה שנמשיך לצמוח יחד – כמנהיגים, כאנשים, וכאלה שיודעים לעצור ולחייך בין כל המשימות.
בברכה,
עופר אילות
מנהל תיכון היובל הרצליה
- אתר האינטרנט של תיכון היובל בהרצליה hayovel.co.il
