יותר ממאה רוכבות, רוכבים ומשתתפים על כלים גלגליים לקחו חלק, לפחות בחלק מהרכיבה, באירוע ה״מסה קריטית״ הראשון שהתקיים בהרצליה. הרכיבה הקהילתית יצאה מרחבת שער העיר, עברה ברחובות מרכזיים בעיר ונמשכה לאורך של כ־10 קילומטרים.
בין המשתתפים היו ילדים קטנים עם הוריהם, צעירים, מבוגרים ורוכבים בני 80 ויותר. לצד אופני עיר, אופני כביש, אופני שטח ואופניים חשמליים, נראו גם קורקינטים חשמליים, סקייטבורדים ורולרבליידס.
עבור המארגנים, האירוע היה הרבה מעבר לרכיבה חד־פעמית. לדבריהם, הוא המחיש שיש בהרצליה קהילה גדולה ומגוונת שמעוניינת לרכוב בעיר, אך זקוקה לתנאים בטוחים יותר כדי לעשות זאת ביום־יום.

רכיבה קהילתית ברחובות העיר
ההתכנסות החלה ברחבת שער העיר, שם התארגנו המשתתפים לקראת היציאה. המסלול עבר דרך רחוב בן גוריון לכיוון סוקולוב, והמשיך דרך פינסקר, ז׳בוטינסקי, נתן אלתרמן, גולומב ורחוב אדר.
הקבוצה נעה בתוך המרחב העירוני, בקצב שנועד להתאים גם לרוכבים צעירים, למשפחות ולמי שאינם רוכבים מנוסים. בתחילת הדרך נוצר פיצול לשתי דבוקות, אך בהמשך הקצב התאזן והרוכבים התכנסו לקבוצה אחת.
“מבחינתנו זו הייתה הצלחה גדולה ובעיקר הוכחה שיש בהרצליה קהילה שרוצה לרכוב”, מסרו מארגני האירוע. “הגיעו משפחות, ילדים קטנים, צעירים ומבוגרים, ורכבנו יחד כ־10 קילומטרים באווירה מצוינת. הדבר שהכי שימח אותנו היה שבסיום אנשים כבר שאלו מתי עושים את זה שוב ורצו להצטרף להתארגנות”.
לדבריהם, ההערכה היא שלמעלה ממאה רוכבים ומשתתפים על כלים נוספים לקחו חלק במהלך הרכיבה. “מה שהפתיע ושימח במיוחד היה טווח הגילים, מילדים קטנים מאוד ועד בני 80 ויותר. רכיבה עירונית אינה עניין של קבוצה מסוימת. היא יכולה להתאים למשפחות, לילדים, למבוגרים ולמי שפשוט רוצה להגיע ממקום למקום בצורה אחרת”.

ליווי בטיחותי לאורך המסלול
את הקבוצה ליוו גורמי ביטחון וסיוע לאורך הדרך. שלושה אופנועי ביטחון של השיטור העירוני נסעו לצד הרוכבים, בחזית, במרכז ובסוף הדבוקה, כדי לסייע לשמירה על הסדר והבטיחות. גם מתנדבים ממשמר השכונה הירוקה לקחו חלק בליווי.
גם מתנדבי משמר השכונה הרצליה הירוקה הצטרפו אף הם בהתנדבות לליווי הרכיבה, ונסעו בטנדר של השיטור העירוני כדי לסייע במקרה הצורך ולוודא שאף משתתף לא נשאר מאחור.

המארגנים ציינו כי הליווי תרם לתחושת הביטחון של המשתתפים. “עצם הנוכחות של גורמי הליווי אפשרה לקבוצה גדולה ומגוונת להתנהל בצורה רגועה ומסודרת יותר”, אמרו. “אנחנו מעריכים מאוד את מי שהגיע וסייע”.
הם הוסיפו כי הרכיבה הראשונה סיפקה גם הזדמנות ללמוד לקראת ההמשך. “האווירה, האחריות של המשתתפים והעזרה ההדדית עבדו מצוין. למדנו גם שקבוצה גדולה עם ילדים ורוכבים בקצבים שונים נמתחת באופן טבעי. ברכיבה הבאה נרצה לחדד עוד יותר את תפקידי המובילים והמאספים, את נקודות ההמתנה ואת התקשורת בתוך הקבוצה, כדי לשמור את הרוכבים כקבוצה מרוכזת ככל האפשר”.
ראש העיר הצטרף בהפתעה
לקראת ההגעה לאזור רחוב ז׳בוטינסקי עצרה הקבוצה להתרעננות. אז הופתעו המשתתפים לראות רוכב נוסף מצטרף אליהם: ראש העיר יריב פישר.

פישר הגיע מצויד באופניים ובקסדה, הצטרף לרכיבה ושוחח עם המשתתפים. לאורך הדרך הוא גם עצר להחליף מילים עם תושבים ועוברי אורח שפגשו את הקבוצה ברחובות.
עוד לפני היציאה לרכיבה הגיע למקום גם סגן ראש העיר והממונה על תחום התחבורה, אייל פביאן. הוא שוחח עם המשתתפים והזמין אותם לישיבת מועצה שתעסוק בתוכנית העבודה העירונית בנושא שבילי האופניים.
הצטרפותם של ראש העיר וסגן ראש העיר התקבלה בחיוב בקרב הרוכבים. מבחינת המשתתפים, הנוכחות של נבחרי הציבור בשטח הייתה הזדמנות להעלות את הצורך ברשת שבילי אופניים רציפה, בטוחה וברורה יותר.

אנשים עצרו, חייכו ושאלו
הרכיבה עוררה עניין רב לאורך המסלול. הולכי רגל ועוברי אורח עצרו, צילמו, חייכו ושאלו מה קורה ברחוב ומי עומד מאחורי הקבוצה הגדולה.
לדברי המארגנים, התגובות היו ברובן חיוביות מאוד. “אנשים הסתכלו, חייכו, צילמו ושאלו מה קורה”, סיפרו. “מטבע הדברים, קבוצה גדולה של רוכבים מורגשת במרחב ולפעמים דורשת מעט סבלנות, אבל זה גם חלק מהרעיון של מסה קריטית: לא לייצר עימות, אלא לאפשר לציבור לראות שיש בעיר הרבה אנשים שרוצים וצריכים לנוע באופניים”.
גם בקרב רוכבים שנכחו באירוע נשמעה תחושה של התלהבות ושל שייכות קהילתית. משתתפים סיפרו כי היה מרגש לראות ילדים, הורים, צעירים ורוכבים ותיקים באותה רכיבה. אחרים ציינו כי רכיבה בקבוצה גדולה מעניקה תחושת ביטחון ונראות, במיוחד ברחובות עמוסים ובמקומות שבהם אין רצף ברור של שבילי אופניים.
אחד המסרים שעלו מהשטח היה שאופניים אינם שייכים רק לרוכבים מקצועיים או לחובבי ספורט. עבור משפחות, בני נוער ותושבים מבוגרים, הם יכולים להיות כלי תחבורה יומיומי, נגיש ומהנה — אם העיר מאפשרת לעשות זאת בבטחה.

לא רק שביל, אלא רשת בטוחה
המארגנים מדגישים כי הבעיה המרכזית בהרצליה אינה רק היעדרם של שבילי אופניים, אלא גם חוסר הרציפות ביניהם. לדבריהם, יש בעיר מקטעים טובים, אך במקומות רבים השביל מסתיים בפתאומיות ומחזיר את הרוכב, ולעיתים גם ילדים, אל הכביש.

“יש מקטעים טובים, אבל הרבה שבילים אינם מופרדים מכבישים או פשוט קטועים”, מסרו. “שביל שמסתיים פתאום ומחזיר ילד או רוכב לכביש אינו יוצר רשת תחבורה אמיתית. לכך מצטרפים צמתים ומעברים שאינם תמיד מותאמים לרוכבים, מחסור בחיבורים בטוחים בין שכונות, בתי ספר ומוקדי פעילות, ולעיתים גם חוסר מודעות הדדי בין נהגים, רוכבים והולכי רגל”.
הדרישה המרכזית של המארגנים היא לקדם קודם כול בטיחות. “כדי להוציא לרכיבה גם אנשים שרוצים לרכוב אבל עדיין חוששים, צריך ליצור שבילים בטוחים, רציפים ורגועים, כאלה שנותנים תחושת ביטחון ומהווים כר נוח להתחיל לרכוב”, אמרו. “ככל שהרכיבה תרגיש בטוחה ונגישה יותר, יותר אנשים יבחרו באופניים כחלק מההתניידות היומיומית שלהם”.
בעירייה מציינים כי הם מקדמים רשת שבילי אופניים שנועדה לייצר חיבוריות ורציפות בין חלקי העיר, כולל חיבורים למוסדות חינוך ולתחנות הרכבת. בהרצליה מקודם גם חיבור עתידי לתל אביב במסגרת פרויקט אופנידן.

מתל אביב להרצליה
לפני כשלושה עשורים, גם בתל אביב החלו רוכבים להתארגן ולדרוש מקום בטוח יותר ברחובות העיר. בשנות ה־90 התגבשה בעיר פעילות ציבורית לקידום תחבורת אופניים, וב־1995 נוסדה עמותת “תל אביב בשביל אופניים”. לאורך השנים הפכו האופניים לחלק משמעותי יותר מהתנועה בעיר, לצד המשך הוויכוחים על בטיחות, רציפות שבילים, חניה והשימוש במרחב הציבורי.
ההשוואה אינה אומרת שהרצליה צריכה להעתיק את תל אביב. אבל היא כן מציבה כיוון: תשתיות אופניים אינן קישוט עירוני או פתרון לקבוצה מצומצמת בלבד. הן יכולות לאפשר לתושבים לבצע נסיעות קצרות בלי רכב פרטי, להגיע לבית הספר, לעבודה, למסחר ולתחנת הרכבת, ולבחור בדרך תחבורה נוספת.
המארגנים מבקשים להזכיר כי שבילי אופניים אינם אמורים ליצור עיר ללא מכוניות. “אנחנו לא מבקשים עיר בלי מכוניות”, הם מסכמים. “אנחנו מבקשים עיר שבה מכונית אינה האפשרות הבטוחה היחידה להגיע ממקום למקום”.
לקראת יום כיפור הקרוב, הם מצביעים על התמונה המוכרת של רחובות מלאים בילדים, בני נוער ומשפחות על אופניים. לדבריהם, זהו חלון הצצה לפוטנציאל הרכיבה האמיתי בעיר.
“כדי שכל אלו יבחרו לצאת עם אופניים גם בשגרה, צריך ליצור מרחב בטוח שעובר דרך הפרדה פיזית ממכוניות ומהסכנה”, הם אומרים. “כך המון אנשים, ילדים ומשפחות שלמות ינועו באופניים כדרך חיים”.

הרכיבה הבאה עוד לא נקבעה
למרות הבקשות שעלו בסיום האירוע לקיים רכיבה נוספת, ואף לקיים אירוע שבועי, המארגנים אומרים כי עדיין לא נקבע מועד לרכיבה הבאה.
“אנחנו בהחלט רוצים להמשיך ולבנות מסורת של רכיבות קהילתיות בהרצליה, אבל עדיין לא קבענו מועד”, מסרו. “נלמד את מה שעבד ואת מה שאפשר לשפר, ונפרסם כשיהיה מועד מסודר”.
המסר שלהם למשפחות ולילדים שמתלבטים אם להצטרף בפעם הבאה ברור: “בואו. זו לא תחרות ולא צריך להיות רוכבים מקצועיים. הרכיבה נועדה בדיוק למשפחות, לילדים ולמי שרוצה ליהנות מהעיר על אופניים יחד עם קהילה גדולה”.
המארגנים מזכירים כי הורים אחראים לילדיהם לאורך הרכיבה, וכי המשתתפים מתבקשים להגיע עם קסדה ואופניים תקינים. “מעבר לכיף, עצם הנוכחות שלכם חשובה. ככל שיותר משפחות וילדים רוכבים ונראים במרחב, כך ברור יותר הצורך בעיר שבה אפשר לרכוב בבטחה ובעצמאות”.
- ביום חמישי, 17 בספטמבר, בין 16:30 ל-20:00, תתקיים פעילות תיקוני אופניים בגינת האומגות בגליל ים.
- למידע נוסף ועידכון לגבי אירועי רכיבה נוספים מומלץ לעקוב אחר עמוד הפייסבוק 'הרצליה בשביל האופניים'.
למען החטופים






