פרויקט "הגלויה היומית" להחזרת החטופים, מוצג על חזית מוזיאון הרצליה!

ביוזמת איה לוריא, מנהלת מוזיאון הרצליה, הגלויות היומיות של האמן זאב אנגלמאיר (שושקה) מוצגות על בניין המוזיאון. זאת הפעם הראשונה שיצירות אומנות מוצגות באופן שכזה במוזיאון, על גבי הבניין!

בפוסט נרגש בפייסבוק מספר האמן זאב אנגלמאיר (שושקה) ששמח לקבל את הפניה בעודו שוהה בבולגריה,. לאחר קשיים לוגיסטים הצליח לסרוק את הגלויות בעת שהותו בסופיה, בירת בולגריה ובסופו של דבר שלח את הקבצים הסרוקים בחזרה לארץ להמשך ההפקה.

להלן הסיפור במקורו, כפי שמתאר האמן זאב אנגלמאיר בעמוד הפייסבוק שלו:

לא מאמינה! פרויקט "הגלויה היומית" להחזרת החטופים, מוצג מהיום על חזית מוזיאון הרצליה!

ככה זה קרה: ביום השני שלי בסופיה המושלגת פנתה אלי איה לוריא, מנהלת מוזיאון הרצליה, והציעה להציג את הגלויות היומיות שלי על בניין המוזיאון. זאת הפעם הראשונה שיצירות מוצגות ככה במוזיאון, על גבי הבניין. תיאמנו שיחת זום עם יובל סער שהיה מעורב בפרויקט מתחילתו, ובחרנו את הגלויות שיוצגו.

לחפש מכוני סריקה בסופיה, בולגריה…

כמה בומים וחזרתי אליכם. למחרת בבוקר חיפשתי מכוני סריקה בסופיה, כדי לסרוק את הגלויות שציירתי באיכות שתאפשר הגדלה שלהן. יצאתי לשלג. היה קור מוגזם והידיים שלי שהחזיקו בנייד, קפאו. מכון הסריקות הראשון שהגעתי אליו היה שייך לאחים רוסים, שהפסיקו לסרוק והפכו לבית דפוס לספרי ילדים. במכון השני בעל המקום דיבר איתי בהתלהבות בבולגרית, היה לו זקן ארוך ופרוע, ולא היתה לו עמדת מחשב לטפל בסריקות. המקום השלישי שהגעתי אליו היה משרד פרסום. שני מעצבים הכניסו אותי בחביבות לחדר ישיבות. סיפרתי להם על בצלאל. הם שלחו אותי למקום אחר לסרוק את הגלויות, שהיה סגור.

שניים עשר שקלים לכל הסריקות…

חזרתי הביתה ברגל, ללא סריקות, וראיתי בשדרות וסיל לבסקי חנות אמנות. חציתי את הכביש וצמוד לחנות ראיתי דלת קטנה, וסורק. האישה שעבדה שם לא ידעה אנגלית, אבל היתה מאירת פנים, דיברנו בשפת ידיים, סרקה לי את האיורים בסבלנות וידידותיות, באיכות מעולה, ואפילו שלושה מהם תיקנה וסרקה פעמיים.
הייתי שם כשעה. המחיר: 6 לבה. שניים עשר שקלים לכל הסריקות. וגם שלחה במייל את הקבצים ליובל, המפיק של הפרויקט מהמוזיאון. יצאתי לשלג ולכפור.

פרסומת

לפני יומיים חזרתי לארץ, והיום נסעתי להרצליה. הגלויות מוצגות על בניין המוזיאון, על החזית והצד, לשלושה חודשים. כייף לראות אותן, צבעוניות ואופטימיות על הבניין, ולדעת שהן יזכירו לכל מי שיראה את החטופים והחטופות, רק בבקשה שישתחררו כולם. שיחזרו כבר.

תודה רבה לאיה לוריא, מנהלת מוזיאון הרצליה, ליובל סער, שהיה מעורב בכל, לתמי זילברט שהפיקה בשטח, ליובל קשת שהפיק מטעם המוזיאון, לצוות המוזיאון ולדניאל חנוך שצילם היום את כל הצילומים המעולים, חוץ מהמנוף. מתחילה לצייר את הגלויה למחר.

הפוסט המקורי שהעלה האמן זאב אנגלמאיר, ברשתת החברתית פייסבוק:

עמוד הפייסבוק של האמן זאב אנגלמאיר https://www.facebook.com/shoshkeshoshke