למען החטופים
סקירת אירוע: אמש (ב') התקיימה בהרצליה הרצאה של "סיירת האמת" מבית "עוגן לעתיד". המרצה דליה רובינסון, בעלת רקע ייחודי בהייטק ובתחום הפייק ניוז, חשפה את הסכנות החדשות בעידן הדיגיטלי ונתנה כלים מעשיים להורים, מחנכים ולכל מי שגולש ברשת. סיכום מקיף.
בעידן שבו אנחנו מוצפים במידע 24/7, היכולת שלנו ושל ילדינו לדעת מה אמיתי ומה לא הולכת ונשחקת. אמש התכנסו בשכונת הרצליה ב' תושבים, הורים ואנשי חינוך להרצאה מרתקת של "סיירת האמת" מבית "עוגן לעתיד".
המרצה, דליה רובינסון, הביאה איתה נסיון ייחודי: עד 2023 כיהנה בתפקידי בכירה בהייטק הישראלי כ-EVP במטריקס, וניהלה את חטיבת הפינטק והדיגיטל בארץ ובארה"ב. כיום היא מתמקדת בהעברת ידע לציבור בנושא זיהוי מידע כוזב ברשתות החברתיות ובאינטרנט. "אנחנו נמצאים במלחמה על התודעה", הסבירה רובינסון. "בעידן של הצפת מידע ובינה מלאכותית, היכולת להבחין בין אמת לשקר היא כבר לא מותרות, אלא מיומנות הישרדותית".
המלחמה הבלתי נראית: מי באמת כותב לכם בפייסבוק?
אחת הנקודות המרכזיות בהרצאה הייתה ההבנה שמבצעי השפעה זרים (רוסיים, איראניים ואחרים) פועלים בישראל בצורה שיטתית ומתוחכמת. הם לא מתחילים מפוליטיקה – הם מתחילים מאמון.
רובינסון הציגה את השיטה: תחילה בונים קהילה תמימה סביב נושא שאינו פוליטי – בישול, גינון, ספורט. "דמיינו קבוצת פייסבוק בשם 'אימהות מבשלות בבת ים'", היא הסבירה. "נשים נכנסות, מחליפות מתכונים, שואלות איפה קונים פפריקה טובה, יוצרות אמון. מי חושד שמאחורי הקבוצה עומד מבצע השפעה רוסי?".
השלב השני הוא הקטלני: כשמגיע רגע פוליטי קריטי (בחירות, משבר ביטחוני), אותה "מנהלת קבוצה" שכולם סומכים עליה מתחילה להפציץ במסרים מפלגים. "זה עובד כמו השכנה הנחמדה מהקומה השלישית", הסבירה רובינסון. "תמיד יש לה סוכר, היא תמיד עוזרת, ואז יום אחד היא מבקשת ממך טובה. את לא תגידי לה לא".
מבצע דומה נחשף לאחרונה במגזר הערבי, שם זוהתה רשת השפעה איראנית שהקימה קבוצות של "תושבים מודאגים" שדנו בנושאי פשיעה ומצוקה, ורק אחרי שבנו קהילה – החלו לעבוד עליה פוליטית.
מכת "צילומי המסך": למה אסור להאמין לכותרת בוואטסאפ
נקודה קריטית נוספת שעלתה בהרצאה נוגעת לזיוף כותרות עיתונים. רובינסון הציגה מקרה בו הופץ צילום מסך של כותרת מתוך ה"ניו יורק טיימס" המציגה כביכול דיווח על כך שנתניהו "חטף טנטרום" (התקף זעם) על ביידן.
הצילום נראה מושלם: הפונט נכון, העיצוב זהה לעיתון המקורי. הבעיה? הידיעה הזו מעולם לא פורסמה. "היום אפשר לייצר צילום מסך של כל עיתון שתרצו תוך שניות", הסבירה רובינסון. "אתם נכנסים לכלי עריכה פשוט, בוחרים את הפורמט של הניו יורק טיימס, הגרדיאן או הארץ, ומקלידים כל כותרת שתרצו".
הטיפ המעשי: אל תסתפקו בצילום מסך. ראיתם כותרת דרמטית בוואטסאפ? היכנסו לגוגל, חפשו את הכותרת באתר המקורי. אם היא לא מופיעה שם – זה פייק מוחלט.
הבינה המלאכותית: חבר אמפתי ולעיתים שקרן פתולוגי
חלק משמעותי מההרצאה הוקדש למהפכת הבינה המלאכותית (AI). רובינסון הסבירה שאנחנו נוטים להאניש את הצ'אט-בוטים ולסמוך עליהם, אבל הם סובלים מבעיה חמורה: הם ממציאים עובדות בביטחון מוחלט.
סיפור התשבץ שממחיש הכול: כדי להמחיש את הנקודה, רובינסון שיתפה חוויה אישית: כשביקשה מהבוט למצוא ירק בן 5 אותיות עם האות ב' באמצע לתשבץ, הוא ענה מיידית "גזר". כשתיקנה אותו והסבירה שצריך בדיוק 5 אותיות, הוא לא התבלבל – הוא המציא ירק שלא קיים בשם "סלק בה".
"זה מצחיק כשמדובר בתשבץ", היא אמרה. "אבל זה מסוכן כשמדובר במידע רפואי, משפטי או חדשותי. ה-AI כותב בצורה משכנעת, נשמע אמפתי, אבל הוא יכול להמציא פסקי דין, מחקרים אקדמיים ועובדות היסטוריות שלא היו ולא נבראו".
דוגמה מטרידה נוספת: רובינסון סיפרה על מקרה שבו חברה רופאה ביקשה מהבוט Perplexity (שנחשב אמין יותר כי הוא מצרף מקורות) להכין לה מצגת רפואית. הבוט נתן לה מידע מפורט עם מקורות מדויקים – אלא שכשנכנסה לבדוק את המקורות, התברר שהם לא קיימים. הבוט המציא אותם מהאוויר.
הסכנה שאורבת לנוער: Deepfake ואפליקציות הפשטה
הנקודה הכואבת ביותר בהרצאה נגעה לילדים שלנו. רובינסון הזהירה מפני תופעה מדאיגה שכבר מתרחשת בבתי ספר בישראל: שימוש באפליקציות ובבוטים בטלגרם שמאפשרים לקחת תמונה תמימה של נערה (לבושה לחלוטין), ובלחיצת כפתור לייצר תמונה שלה בעירום מלא.
"זה לא מדע בדיוני", היא התריעה. "זה קורה כבר עכשיו, במקרים שנחשפו בחטיבות ובתיכונים. התוצאות הן פגיעות נפשיות קשות". בנוסף, טכנולוגיית ה-Deepfake מאפשרת לזייף סרטונים של רופאים מכובדים שממליצים על תרופות, או של דמויות ציבוריות שאומרות דברים שמעולם לא אמרו.
המסר להורים: דברו עם הילדים. הסבירו להם שזה קיים, שזה פלילי, ושחשוב לדווח מיד אם הם נתקלים בזה.
טרמפ לחיילים או מלכודת ריגול? האחריות שבשיתוף
אולי הטיפ החשוב ביותר שיצא מההרצאה הוא האחריות שבשיתוף. רובינסון סיפרה על מקרה שהתרחש במהלך המלחמה: פוסט בקבוצת מילואימניקים, שבו בן אדם מציע להסיע חיילים שנתקעו בשבת ללא רכב. על פניו – מעשה אצילי.
"חברה עיתונאית שלחה לי את זה ושאלה אם זה לגיטימי", סיפרה רובינסון. "בדקתי את הפרופיל, אפשר היה להסתדר, אבל משהו לא הרגיש טוב. אמרתי לה: אל תשתפי. כי אם זה מלכודת מודיעינית, הסיכון עצום. זה יכול להיות איסוף נתונים על חיילים, על בסיסים, על מיקומים".
המסר: גם אם נראה לכם שאתם עוזרים, רגע לפני שאתם לוחצים "שתף" – בדקו! הסיכון לעיתים גדול בהרבה מהסיכוי.
ארגז הכלים: שלוש שאלות שחובה לשאול
רובינסון סיכמה את ההרצאה עם שלושה מבחני סף פשוטים לכל ידיעה שמגיעה אליכם ברשת:
- אמינות (המקור): מי עומד מאחורי הידיעה? האם יש שם של עיתונאי? האם זה דף אנונימי או "forwarded many times"? כדאי לבדוק ברשתות אם הפרופיל נראה אמיתי – האם יש לו חברים שאתם מכירים?
- מטרה: למה מספרים לי את זה? האם מנסים להפחיד אותי בקיצוניות? לגרום לי לשנוא? למכור לי משהו? אם הרגש משתלט – ההיגיון נכבה.
- תוקף: האם המידע עדכני? בדקו תאריכים. הרבה פעמים מפיצים סרטונים ישנים כאילו קרו היום כדי להתסיס.
בנוסף, רובינסון המליצה על כלים טכנולוגיים:
- FakeReporter (פייק ריפורטר) – לדיווח ובדיקה של ידיעות כזב ופרופילים מזויפים
- Google Lens – לבדיקת מקור של תמונות חשודות
- אתר "משפיענים" – מציג דירוג אמינות של אתרי חדשות ומשפיענים בישראל
לסיכום: חשיבה ביקורתית כמיומנות הישרדות
ההרצאה של "סיירת האמת" הותירה את הקהל עם תחושה ברורה: החינוך לזיהוי פייק ניוז הוא לא "נחמד שיהיה" – הוא הכרחי. מי שלא יידע להבדיל בין אמת לשקר, ימצא את עצמו חסר אונים מול גל מניפולציות שרק הולך וגובר.
"יש לנו אחריות גדולה", סיכמה רובינסון. "כל שיתוף שלנו, כל לייק, כל תגובה – יש להם השלכות. בואו נהיה יותר מודעים, יותר זהירים, ויותר חכמים".
