למען החטופים
במסגרת מדור "זרקור מקומי" על עסקים ויזמים מהרצליה, אנו מארחים השבוע את שי גרנות (50), תושב הרצליה, מנכ״ל ומייסד חברת אפקטיבייט – פלטפורמה חדשנית לאימון קוגניטיבי שכבר עזרה ל-35,000 לקוחות לשמר את חדות המחשבה והזיכרון. מהמשרד הראשון עם שלושה עובדים ועד למיזם גלובלי עם 50 עובדים, שותפויות עם סמסונג ומחקרים באוניברסיטאות מובילות – זהו סיפור מלא השראה על יזמות, עמידות וחזון.
כן, הגענו כבר לכתבה הרביעית בסדרת "זרקור מקומי", הפעם אנו שמחים להכיר את שי גרנות, מייסד ומנכ"ל חברת אפקטיבייט לאימון מוחי. שי, מספר שהוא מרגיש עצמו כיזם כבר מגיל 6, "גדלתי ברמת השרון וכבר מגיל צעיר מכרתי פופקורן, מחקים וקלפים בשכונה. תמיד היה בי דרייב לעשות דברים וליזום פרויקטים, משהו שמושך אותי לחשוב מחוץ לקופסה", הוא מספר בהתלהבות.
אבל המסע האמיתי התחיל לדבריו בצבא, "כשהייתי קצין ביחידת עוקץ פיתחתי, יחד עם חבר (איתי רז), שיטה לאימון כלבים עם מכשירי קשר, במטרה להפעיל כלבים לאיתור מטענים בלילה – פתרון לבעיה שלא היה לה מענה. זה היה פרויקט שנשמר בסוד, כי אף אחד לא האמין שנצליח" הוא מספר ומדגיש כי היום כל יחידת עוקץ עובדת עם השיטה שפיתחנו. "זה לימד אותי שאפשר לחדש גם במקומות שנראים סגורים" מספר שי.
אז אחרי הצבא יצאת לטיול בדרום אמריקה ונשארת 11 שנה בברזיל?
נכון, יצאתי לטיול ללא כוונה לעבוד. בסאן פאולו שבברזיל פגשתי את המדריך שלי לקראטה, והוא הציע לי לעבוד בעסק של תזונה וקוסמטיקה. הגעתי עם תיק גב ,כמעט ללא בגדים, ללא שפה והחלטתי להישאר. זו הייתה התקופה הכי קשה בחיים שלי, אבל גם הכי מעצבת. בתחילת הדרך לא הצלחתי למכור עקב קשיי שפה.
גרתי עם עוד מספר ישראלים שהגיעו לברזיל לפני, עברנו קשיים, אכזבות וגם הישגים ונצחונות. אכלנו לחמניה אחת ביום (ירדתי 15 ק״ג במשקל כתוצאה מזה), בתחילת הדרך לא הצלחתי למכור עקב קשיי שפה. אחרי שלושה חודשים הכסף נגמר. אבל לא הפסקנו לחלום – למדנו מה זה להאמין בעצמך, איך להציב מטרות ואיך להגשים חלומות.
למדתי להתמודד עם מה שיש, לא לחכות לתנאים המושלמים. למדתי לבנות את עצמי מנקודה לנקודה, גם כשאין משאבים. וחשוב מכול – להאמין בעצמך גם כשכולם אומרים שלא תצליח. התקופה בברזיל בנתה בי חוסן שמלווה אותי עד היום, במיוחד כשאני מתמודד עם אתגרים בחברה.
אחרי חמישה חודשים העברתי את ההדרכה הראשונה שלי בפורטוגזית – מול כ- 200 איש. התרגשתי מאוד לפני שעליתי על הבמה. אבל אחרי שנה ומחצה הגעתי למנהיגות בברזיל – ואחרי מספר שנים נוספות, מכירות האירגון שלי עברו את ה-1 מיליון דולר בשנה – רק כ-150 איש מתוך שלושה מיליון מפיצים בברזיל הגיעו לדרגה הזאת.
מה היה הטריגר האמיתי להקמת אפקטיבייט?
לפני שמונה שנים, בתוך אירוע משפחתי מורכב, גילינו שאבי חלה בדמנציה. לימים הוא נפטר מאלצהיימר, במצב שהוא כבר לא זיהה אותי. ראיתי את הכאב, את הקושי, את מה שזה עושה למשפחה. זה היה הטריגר שגרם לי לחפש פתרונות שיכולים להפחית ירידה קוגניטיבית.
גיליתי שיש פתרונות בשוק, אך הם לא היו מספיק מדויקים לקהל המבוגר. לא היו מותאמים לתרבות, לשפה, לחוויית משתמש של אנשים מעל גיל 55. אז החלטתי להרים את הכפפה ולהקים תוכנה שמאמנת את המוח בצורה מדויקת, מדעית, ומותאמת לקהל הזה.
מה זה בעצם אפקטיבייט? הסבר לנו בפשטות
אפקטיבייט היא פלטפורמה שמאמנת את המוח דרך משחקים. המשחקים האלה עובדים על יכולות קוגניטיביות ספציפיות כגון: קשב מרחבי, זיכרון עבודה, מהירות תגובה, ותפקודים ניהוליים (Executive Function) – אלו הדברים שעוזרים לנו לתכנן, לקבל החלטות ולזכור.
התוכנה פועלת על מחשב, טאבלט וסמארטפון, והיא מיועדת לאנשים מגיל 55 ומעלה. המטרה היא לשמור על חדות המחשבה ולהפחית ירידה קוגניטיבית טבעית. זה ממש כמו חדר כושר, אבל למוח.
למה בדיוק גיל 55+? מה קורה במוח בגיל הזה?
באופן טבעי, לכל אחד מגיל מסוים מתחילה ירידה קוגניטיבית. אנחנו בשיא שלנו בסביבות גיל 25-20, ומשם מתחילים להידרדר. ההתדרדרות הזאת מתבטאת בדברים יומיומיים: "איפה שמתי את המפתחות?", "מה רציתי להגיד?", נכנסים לחדר ושוכחים למה נכנסנו, פוגשים מישהו ולא זוכרים את השם שלו.
זה קורה גם לאנשים צעירים בגילאי 30-40, אבל בגיל 50 ומעלה זה מתחיל להיות יותר שכיח ויותר מטריד. אז אנשים מתחילים לחשוב: "אולי אני מפתח פה משהו? אולי זה דמנציה?". והנתונים מטרידים – כיום יש כ-57 מיליון חולי דמנציה בעולם, ועד 2050 זה הולך להגיע ל-150 מיליון.
אבל בואו נשים את הדמנציה בצד לרגע. כי הרבה אנשים אומרים "אני צעיר, אני בן 55, עזוב אותי עכשיו מדמנציה". אז אני מדבר על ההשפעות של ירידה קוגניטיבית רגילה: קשיים בנהיגה, נפילות, הימנעות חברתית. בסופו של דבר, זה מוביל לחוסר עצמאות, ואנשים מפחדים לאבד את העצמאות שלהם.
איך בכלל התחלת? לא היה לך רקע במדעי המוח…
נכון לחלוטין. אני וחבר מהצבא (ליאור ברגר) ישבנו אצלו בבית דיברנו והרעיון צמח יחד. השותף אמר "אני משקיע, אני מאמין בך" והשקיע מיליון דולר. ופתאום מצאתי את עצמי לבד, עם רעיון ומיליון דולר בחשבון, אבל מה עושים עכשיו ? אני צריך לפתח מוצר טכנולוגי, אני צריך מומחה לקוגניציה, מומחה למוח, מתכנת, מישהו שמבין בפרודקט – ואני לא בא מהעולם הזה בכלל.
הייתי בן 42 וזו הייתה הפעם ראשונה שכף רגלי דרכה באוניברסיטה. הגעתי לגייס פרופסורים, להיפגש איתם ולנסות לשכנע אותם. זה היה אתגר עצום – לדבר בשפה שלהם, למכור להם את הרעיון.
איך בדיוק גייסת את ערן כץ, שיאן גינס לזיכרון, להיות שותף במיזם?
שמעתי עליו וקראתי את הספר שלו, ואמרתי לעצמי: "אני הולך לגייס את האיש הזה למיזם שלי". נרשמתי להרצאה שלו בסינמה סיטי – סט של הרצאות שעלה 800 שקל, שבאחת מהן הוא מופיע. הגעתי לכל הרצאה כדי לנסות לדבר איתו.
בסוף ההרצאה ניגשתי אליו ואמרתי: "ערן, תקשיב, אנחנו הולכים לשנות את העולם, אני רוצה שתצטרף אליי. אני הולך להקים אפליקציה לאימון קוגניטיבי עם משחקים". הוא הסתכל עליי, צחק, ואמר: "עזוב, עזוב, אתה מדבר שטויות, שמור את הכסף שלך, אתה תפסיד אותו".
אבל לא נכנעתי. התעקשתי ופגשתי אותו עוד פעם ועוד פעם. ובסוף הוא אמר לי: "אוקיי, שכנעת אותי, אני איתך". התחלנו לחשוב ולבנות ביחד את הפרוטוקול, את הרעיון. היום ערן הוא שותף איתנו במיזם, וזה כיף גדול לראות את זה מתפתח וגדל.
כמה זמן לקח לפתח את המוצר הראשון?
שנה וחצי עד שהיה לנו מוצר. בתהליך הפיתוח, הזמנו אנשים למשרדים כדי לבצע להם בדיקות משתמשים (User testing). נתנו להם להתאמן בתוכנות אחרות, כדי להבין אילו כשלים יש, מה קשה למבוגרים, מה הם לא מבינים מבחינת הוראות, מה הם לא רואים. ככה בנינו את זה יחד עם ד"ר גיל סוזין את פרוטוקול האימון.
ואז, לאחר שנה וחצי, הכסף התחיל להיגמר. היה לי תקציב לעוד חודש, העסקתי חמישה עובדים ולקחתי החלטה קריטית שהצילה את החברה – להתחיל למכור את המוצר גם אם הוא לא מושלם.
היום היום יש לנו כמעט 30 משחקים, 35,000 לקוחות משלמים, ו-40 מיליון משחקים שבוצעו. זה לא רק שאנשים קונים את המוצר – אנשים באמת משתמשים בו.
זה טיפ חשוב שאני יכול לתת: אף פעם אל תחכו שהמוצר יהיה מושלם. צריך כבר בתהליך הפיתוח לקחת את המוצר ולהכיר את השוק, לפגוש משתמשים, להתחכך עם השוק וגם להתחיל לקבל גם הכנסות מהמוצר – זה ולידציה ,לראות שאנשים מוכנים לשלם על מה שפיתחת .
אז השאלה הכי חשובה – האם יש מחקרים שמוכיחים שזה עובד?
בהחלט. קודם כל, יש לנו את המשוב הסובייקטיבי – אנשים מדווחים על תוצאות, ויש לנו קרוב לאלף המלצות בגוגל, בחנויות ההורדות של Google Play ו- App Store.
יש לנו שני מחקרים שכבר פורסמו: מחקר עם פרופ׳ בועז בן דוד מאוניברסיטת רייכמן שמצא שיפור מובהק במדדים קוגניטיביים, מחקר עם פרופ׳ מיכל לבידור מאוניברסיטת בר אילן שפורסם השנה ב-Nature, אחד המגזינים המדעיים הטובים והמוערכים ביותר בעולם. גם כאן נמצא שיפור במדדים אצל אלה שהשתמשו באפקטיבייט מול קבוצת הביקורת. כל מחקר כלל 60 נבדקים.
בכנס לונג׳ביטי בשיבא לפני כחמישה חודשים, פרופ׳ ציפי שטראוס עלתה על הבמה והציגה תוצאות ראשוניות: 67% שיפור במדדים קוגניטיביים. זה מדהים.
יש לנו עוד ארבעה מחקרים בתהליך: עם האוניברסיטה העברית, בית חולים שיקומי רעות, בית חולים וולפסון ומחקר גדול בבית חולים שיבא עם אלף משתתפים. מחקר כזה אורך כשנה ויש לנו כבר מעל 500 נבדקים עד כה.
הגישה כוללת שלושה רבדים מרכזיים: פיזי – שמירה על כוח, תנועתיות ועצמאות גופנית קוגניטיבי – שמירה על חשיבה חדה וזיכרון תקין רגשי – קיום מערכות יחסים ותחושת משמעות המטרה: לבלות את רוב החיים בשיא החיוניות, ולדחוס את שנות המחלה לסוף החיים.
מה המסר שלך לתושבי הרצליה?
אני ממליץ לכל תושבי הרצליה שרוצים לשמור על איכות החיים, הוולנס והלונג׳ביטי – לשלב אימון קוגניטיבי לצד שינה טובה, תזונה נכונה וספורט. זה מכלול של דברים לכן אנחנו גם מקדמים בפלטפורמה שלנו קורסים של יוגה, פלדנקרייז ופילאטיס ומעודדים גישה הוליסטית של שמירה על הבריאות הקוגנטיבית.
בהרצליה כרבע עד שליש מהתושבים הם בני 60 פלוס. אני מזמין את כולם להצטרף למשפחת אפקטיבייט ול-35,000 הלקוחות שיש לנו ולשפר את איכות החיים.
ואני גם רוצה להציע משהו: אשמח מאוד לקדם שיתוף פעולה עם עיריית הרצליה. להביא את אפקטיבייט למרכזי יום, לדיור מוגן ולקדם בריאות קוגניטיבית בקהילה המקומית. אני חושב שזה יכול לעשות שינוי אמיתי בחיי התושבים.
מה הטיפ החשוב ביותר שאתה יכול לתת ליזמים?
- להאמין בעצמך – לאורך כל הדרך, גם בברזיל וגם באפקטיבייט, פגשתי משקיעים ושותפים שלא האמינו בי ואמרו "לא תצליח, זה לא יעבוד, אתה תפסיד את הכסף". אבל אם אתה מאמין, לא מוותר, יש לך תוכנית מסודרת ואתה עובד קשה – אתה תצליח.
- דבקות במטרה – גם כשזה קשה, גם כשהכסף נגמר, גם כשאין פתרונות ברורים – להתמיד.
- להתמודד עם מה שיש – לא תמיד יהיו לך את כל המשאבים שצריך. גם היום אני אומר לצוות שלי: "אם אין תקציב למשהו – תתמודדו עם מה שיש".
הלאה, תמיד ללכת הלאה
"היעד המרכזי שלנו זה ארצות הברית. אנחנו כבר התחלנו לפעול שם, משתתפים בכנסים, ומגייסים שותפים אסטרטגיים כמו רשת Senior Living גדולה מאוד שמחוברת למיליון וחצי מבוגרים". זה שוק עצום מדגיש שי בהתהלבות רבה.
ויש לי חלום אישי חושף שי: "לחזור לברזיל עם המוצר. 210 מיליון תושבים, שליש מבוגרים. אני דובר את השפה, מכיר את התרבות, יודע לעשות עסקים שם. זה סוג של קאמבק, לחזור עם משהו גדול למקום שבו התחלתי את דרכי המקצועית."
